חבריה של מ' לעולם לא ישכחו אותה. לפני שלוש שנים היא נפטרה בנסיבות טראגיות. חבריה התקשו להתמודד עם אובדנה, והחליטו להנציח את זכרה באמצעות יום טיפוח ב'אברבנאל' עבור המאושפזות. "זאת מסורת שהחלה לאחר שהשתחררה מהמחלקה הסגורה וזאת הדרך שלנו לכבד את זכרה".

השבוע, באברבנאל. "הרגע הכי קשה זה לחזור" | צילום פרטי

חבריה של מ' לא ממש זוכרים את הרגע שבו המציאות השתנתה כל כך. "היינו יחד בגן ותמיד היא הייתה רגישה, בבית הספר היינו קוראים לה 'דרמה קווין' אבל אף אחד לא ממש הבין שיש שם יותר מזה", משחזרת חברתה, מיכל כהן־מרקוביץ'.

"קשה לי להניח את האצבע על הנקודה המדויקת שבה הבנתי שקשה לה, אבל עם הזמן זה חלחל והבנתי שהיא צריכה עזרה. היינו קבוצת חברים שלה מחולון ומבת ים, כולנו פגשנו אותה במקומות שונים, מוסדות חינוך, צופים והגרעין בנח"ל, הבנו שהגיע הזמן לעשות 'התערבות' ותכננו לעשות את זה כשהיא תחזור מטיול בתאילנד".

ההתערבות לא יצאה לפועל. "לצערי היא גילתה, וכשחזרה לפני המועד שלחה לי הודעה שהיא כועסת ולא רוצה שום קשר איתנו. זה היה קשה, עם חלק היא שמרה על קשר ועם חלק פחות, היא יצאה מאברבנאל ונכנסה אליו ובשלב מסוים החלה להתנדב בעצמה במקום. היו לה שנים טובות אבל לצערי המצב הידרדר, אף אחד לא הצליח לעזור לה ולפני שלוש שנים בתחילת פברואר, קיבלנו את הבשורה המרה".

במהלך ימי ההתנדבות מגיעות חברותיה של מ' לטפח את המטופלות במחלקה הסגורה ובמחלקה הפתוחה באברבנאל, הגברים משפצים וצובעים את המקום לפי הצורך, אך מבחינתם זה פשוט לא מספיק. "הרגע הכי קשה זה לחזור אחרי שנה ולפגוש את אותן מטופלות, ההבנה שיש נשים שכנראה לעולם לא ייצאו משם באופן סופי. באברבנאל יש נשים שזקוקות לתמיכה והשקעה ודברים כאלה יכולים לעזור להציל חיים".