כשתגיעו לגינה בחצר המשותפת, ברחוב הלפר בבת ים, שום דבר מהחיוך של גלינה אפטיכמן לא יסגיר את מסע החיים הפתלתל שעברה. ואכן, גינת הנוי, שמרתקת מבקרים גם מחוץ לבת ים, היא הרבה יותר מסיפור על פינת נוי מפתיעה שנמצאת בטבורה של עיר טיפוסית בגוש דן.

"אני ברת מזל". גלינה בגינה | צילום: פרטי

גלינה בת ה־79 היא ניצולת שואה שעלתה מברה"מ לישראל לפני 22 שנים. יחד עם ילדיה ובעלה היא התמקמה בבת ים, ומשם עברה לרמלה ומאוחר יותר לנהריה, בעקבות אחד מבניה. בשנים האחרונות היא חזרה לגור בבת ים, לדבריה, בכדי להיות קרובה לבתה ונכדיה.

"תמיד הייתי ילדה עירונית ומעולם לא ביליתי בטבע", אומרת אפטיכמן. "ולמען האמת מתישהו הצטבר לי יותר מדי זמן פנוי. ניגשתי למעון לילדים בעלי מוגבלויות ברמלה וביקשתי לעזור. שאלו אותי מה אוכל לעשות ואני שמתי לב שאין במקום פרחים, אז התחלתי לטפח את הגינה ולעבוד בחממה יחד עם הילדים המקסימים ששהו שם".

לאחר המעבר לנהריה הבינה גלינה שזאת האהבה הגדולה שלה, והיא המשיכה לטפח גם את המקום שבו התגוררה בשעתו, אך בעקבות מותו הטראגי של בנה וההחלטה של בעלה לשוב לרוסיה בשל קשיי הסתגלות, היא נותרה לבדה. ההחלטה לחזור לבת ים כדי להיות קרובה לבתה, שני נכדיה ושמונת ניניה היתה מתבקשת.

"המעבר היה לא קל והותיר אותי במצב כלכלי לא פשוט", משתפת אפטיכמן, "התחלתי לאסוף בקבוקים בים כדי שיהיה לי כסף לשכר דירה. היה חם ולא פשוט לסחוב את הבקבוקים, אבל המצילים בחוף עזרו לי והייתי נוסעת באוטובוס לסופר כדי למחזר אותם. כך הצלחתי להתפרנס מעט".

בכל הזמן הזה דאגה אפטיכמן גם לטפח את הגינה הקטנה של הבניין בו היא מתגוררת, בית מספר 36 ברחוב הלפר. השכנה מלמעלה שראתה את הקושי שבו נמצאת שכנתה, פרסמה את סיפורה ברשתות החברתיות ו"פתאום אנשים החלו להגיע לבקר בגינה שלי, והתעניינו בלי סוף. חלק רכשו עציצים ולחלק נתתי במתנה, אבל המתנה היתה כולה שלי כי הרווחתי כל כך הרבה חברים".

אחד המבקרים בגינה היה אסף אדמוני, נגר חובב מהרצליה, שהציע לאפטיכמן להכין עבורה ערוגות מעץ בתוכן היא תוכל לשתול שתילים. "עזרתי לה לארגן את הגינה עוד קצת ופתחתי לה דף בפייסבוק בשם 'הגינה של גלינה'", מספר אדמוני. "שם הזמנו אנשים לבוא ולבקר".

וכך השמועה עשתה לה כנפיים ואנשים החלו לעלות לרגל כדי לצפות בפינת החמד שיצרה אפטיכמן במו ידיה.

"לא נשארים אדישים"

"אנשים עוברים פה ברחוב ותמיד מציצים פנימה", היא אומרת. "אף אחד לא נשאר אדיש. השכנים בבניין עוזרים לי ונרתמים גם למלאכה, אפילו בעל הבית שלי הוריד לי במעט את השכירות. איפה שמעת על דבר כזה? ויש לי בלב גם תודה מיוחדת לאסף. מה לו ולניצולת שואה זקנה כמוני? אבל הוא מגיע כמעט כל יום שישי מהרצליה, קונה את האדמה מכספו, מתקן עבורי דברים ותמיד מביא גם כיבוד למעני".

"אמנם אני לא דובר רוסית וגלינה לא כל כך דוברת עברית אבל אנחנו מצליחים להבין זו את זה", אומר אדמוני, שמודה שפוליטיקה היא הדבר היחידי שמעורר בינם ויכוח.
"
אני מקווה להיות בריאה עוד שנים רבות וליהנות מהחיים האלה, אני בת מזל", מסכמת אפטיכמן. "אני מזמינה את כולם להגיע אלי ואשמח לשתף ולהסביר באהבה איך אפשר ליצור כזו פיסת גן עדן בכל בניין".