זו שנה שלישית שעיריית בת ים תקיים בהיכל התרבות העירוני (ב־27 במאי), את טקס יקירי העיר. בין עשרת הנבחרים המאושרים, שתושבי העיר המליצו בחודשים האחרונים על מועמדותם, יבלטו הפעם שופט האיגרוף יעקב רגימוב, המורה לחינוך גופני אלברט שביט, ומשה שמרלינג, על התנדבותו ארוכת השנים במשטרת ישראל.

רגימוב. עדיין מתרוצץ על הזירות | צילום: קובי קואנקס

אדוני השופט

לאוהדי האיגרוף בארץ אין צורך להציג את יעקב רגימוב, שופט בינלאומי בתחום האיגרוף ומאמן בעל שם עולמי. עתה גם שאר תושבי בת ים יוכלו להכירו כאשר יקבל אות הוקרה מיוחד על תרומתו להקמה ופיתוח של ענף האיגרוף בעיר.

רגימוב (74), נשוי, אב לשניים וסב לשניים, עלה מגיאורגיה ב־1993, שם שימש מאמן לאומי של נבחרת האיגרוף המקומית. "כמובן שבצעירותי הייתי מתאגרף בעצמי", הוא מספר.

"ואף זכיתי בתואר אלוף גאורגיה ואלוף טיבלסי. זכיתי בעשרות מדליות. הרי אי־אפשר ללמד שחייה בלי לדעת לשחות", צוחק רגימוב. הוא לא אוהב להכביר מילים ומצטנע, מעדיף לתת לאחרים לדבר בשמו. הוא אמנם כעת נמצא בפנסיה מתפקידו כמאמן אבל שופט בתחרויות שונות בחוץ לארץ, כאשר לדבריו "יש בעולם רק כעשרה שופטים ברמה שלו".

במהלך השנים היה רגימוב חלק מאגודת מכבי תל אביב באיגרוף, הפועל בת ים וכעת בשנים האחרונות בין מקימי מועדון האיגרוף של מכבי בת ים. "שפטתי באליפויות העולם, אליפויות אירופה והגעתי לדרגה של סופרוייזר בתחרויות והגדולות ביותר, כבוחן שופטים אחרים לאיגוד ובמהלך השיפוט שלהם בתחרויות".

"יעקב הוא איש מקצוע ברמה הכי גבוה בתחום האיגרוף העולמי", מספר אהרון יעקובי, אשר היה אלוף ישראל באיגרוף במשך 15 שנים ברציפות ובוגר חמישה משחקים אולימפיים, שמוסיף "כחניך שלו אני יכול להגיד לך שהאיגרוף בישראל היה ברמה מסוימת והוא עזר להביא אותו שלוש דרגות מעל אם לא יותר. יש לו ידע וניסיון שלחמישה אנשים יחד אין, ולכן השליטה הרחבה שלו בתחום עוזרת למתאגרפים".

כיום משמש רגימוב גם כסגן יו"ר איגוד האיגרוף בישראל ויועץ מקצועי באגודת מכבי בת ים באיגרוף ועמותת היאבקות עצמה בת ים.

רגימוב, מהי רמת האיגרוף בארץ לעומת חו"ל? יש לנו במה להתגאות?

"היא מאוד בינונית. יש מתאגרפים טובים ויש מאמנים טובים, אבל הבעיה היא שאין סטטוס 'מאמן' בארץ".

איגור קרזנר, המאמן ראשי של הפועל בת ים באיגרוף, מספר שהוא מכיר את יעקב כ־25 שנה: "שמו הולך לפניו בתור איש מקצוע בכיר, שופט ומאמן, הרקורד העצום שלום בתחום מדבר בעד עצמו ואני אישית חייב לו חלק גדול מההצלחות שלי בתחום. גם היום כאשר הוא חלק מאיגוד ה־AIBA (איגוד עולמי של איגרוף חובבני), הוא עדיין נשאר המנטור שלי”.

סרגו סימוניאן, יו"ר עמותת היאבקות עצמה בת ים ומאמן נבחרת ישראל בהיאבקות, מסכם את תרומתו של רגימוב לענף ולעיר: "הוא תומך בפיתוח נערים ויועץ מקצועי לכל מי שצריך אותו. בנוסף בעקבות הישגיו לאורך השנים, יש לו דלת פתוחה למשרדי העירייה והוא מנצל את קשריו לסייע לאוכלוסיות מוחלשות".

שביט. חינוך גופני וחינוך לעברית  | צילום: קובי קואנקס

כוכב שביט

כאשר אלברט שביט עלה מגיאורגיה בשנת 1973, הוא מספר כי לא ידע אפילו להגיד "שלום" בעברית. "במחלקת הקליטה מישהו הציעה לנו לגור בבת ים ואנחנו התלהבנו מהקרבה לים, ומאז ועד היום אנו מאוהבים בעיר הזו". כעת, כאמור, העיר מחזירה לו אהבה על תרומתו רבת השנים בתחומי ספורט, נוער וחינוך בבת ים.

שביט אשר משמש מורה לספורט במקצועו עוד מגיאורגיה, החל את דרכו הפדגוגית בבת ים בשנת 1974, בבית ספר 'ראשונים'. "מלבד מורה לספורט הייתי גם מבין מובילי ענף הכדורעף בעיר, יחד עם מיכאל פביאן (הסבא של הענף בבת ים). וכך, בנינו יחד את אולם הספורט היחיד בעיר, בגובה של שבעה מטר כדי שיעמוד בחוקי המשחק", מספר שביט ומוסיף, כי לאחר מכן עבר ללמד בבית ספר 'יד מרדכי', כאשר בשנת 1992 קיבל לפתע התקף לב באמצע שיעור.

"לימדתי את הילדים קפיצה לרוחק, קפצתי באוויר ופתאום הרגשתי זיעה קרה, ישר פינו אותי לבית החולים ולבסוף הוחלט כי איני כשיר יותר לעבוד בבית הספר. עבורי הבשורה של יציאה לפנסיה מוקדמת, ולהפסיק ללמד ילדים, לקחה לי את הטעם מהחיים".

ולכן, שביט לא עצר כאן, אלא עבד גם כרכז ספורט בעיריית בת ים בשעות אחר הצהריים, היה מפקח חינוך משלים במועדון בעיר ואף החליט לנצל את קשריו הענפים בגיאורגיה לצורך פתיחת בית ספר לעברית שם. "יצרתי קשר של תרבות, ספורט וחינוך בין בת ים לגיאורגיה ובזכותי נפתחו שלושה בתי ספר לעברית בגיאורגיה. עד היום כואבות לי הכתפיים מהספרים שאני ואשתי שלחנו לכל התלמידים בקורסים דרך הדואר היחיד שהיה בזמנו ברחוב אלנבי בתל אביב", צוחק שביט.

בנוסף לכך, מאז שהגיע ועד עתה, שביט הקים ומתפעל בהתנדבות מלאה את 'האגודה ליוצאי גיאורגיה בבת ים', "עברתי ראשי ערים רבים, חברי מועצה אינספור ותמיד נשארתי בקשרים טובים עם כולם מכל צדי הפוליטיקה ולכן הם כיבדו אותי באירועים של האגודה, הצגות תיאטרון, טקסים רשמיים ואירועי תרבות לקהילה", שלדבריו "מונה היום 15 אלף תושבים בבת ים".

אך התרומה של שביט אינה מסתכמת בחברי הקהילה הגיאורגית בלבד, אלא הוא גם משמש במשך עשרות שנים כמנהל הפועל בת ים, "אנו מקדמים את כל ענפי הספורט בעיר, ג'ודו, קארטה, שחייה, איגרוף, שחמט, בלט ועוד. אך מה שחסר לנו זה בעיקר תקציב, ולכן אנו כל הזמן מחפשים ספונסרים עבור הילדים, שיוכלו לקחת חלק בכל החוגים הנהדרים".

שביט הוא נשוי, אב לשניים, סב לשבעה וסבא־רבא לשלושה נינים, מתגאה באות הכבוד שקיבל בשנת 2002 בגיאורגיה על פעילות רבת שנים בהתנדבות מלאה ותרומה רבה לקהילה ועל פתיחת השערים לחינוך, תרבות ומדע בין גיאורגיה לישראל.

שמרלינג. סיורים ליליים בעיר  | צילום: קובי קואנקס 

הסמטאות כולן שלו

משה שמרלינג (94) דור שביעי בארץ ומוותיקי העיר בת ים, יקבל את אות הוקרה עבור תרומתו והתנדבותו לאורך השנים במסגרת משטרת ישראל בבת ים. "נולדתי בחיפה בשנת 1925", הוא משחזר. "אבי היה חבר עמותת בית וגן והוריי הגיעו הנה לבת ים בשנת 1931. אבי קנה מגרש ברחוב הרב קוק ובנה עבורנו בית. לימים מכרנו את הבית של אבי לקבלן ובנינו במקום בניין דירות, שבו אני גר עם משפחתי עד היום".

שמרלינג מספר שהיה יכול בקלות לשמש כהיסטוריון של העיר בת ים. "כל ימי חיי היו בבת ים, העיר התפתחה לנגד עיניי וכך גם אני. תחילה שירתי בהגנה ובגלל שגרנו צמוד ליפו, היתה לנו מלחמה אינסופית עם הערבים. הגנו ממש בגופנו על התושבים פה בבית וגן. היינו רצים עם מכונת ירייה אחת מצד לצד כדי שהם יחשבו שיש לנו הרבה כלי נשק, עד שלבסוף כבשנו את יפו מהצד של בת ים".

לאחר הקמת המדינה ולאחר שחרורו מצה"ל פתח שמרלינג עם אחיו בית מלאכה ביפו עד שלבסוף החליט למכור את הנכסים ולעבור לעסוק בחקלאות. "במשך 25 שנים הייתי קם בארבע לפנות בבוקר ונוסע כל יום למשק שלי באיזור פתח תקוה. היו לנו עצי פרי מדהימים ואפילו את האפרסמונים הראשונים שהגיעו ארצה - אני ייבאתי".

כאשר גיל הפרישה התקרב החליט שמרלינג למכור את העסק וקיבל הצעה מיוחדת להקים משטרה אזרחית בבת ים "בימי השיא שלנו תפקדנו על ארבע ניידות כל בוקר ובנוסף היינו יוצאים לסיורים בלילות. כיסינו את כל העיר, בדקנו חפצים חשודים, השכנו שלום בית בין משפחות, מצאנו אנשים נעדרים, סגרנו רחובות בגלל חפצים חשודים ועוד פעילות רבה וענפה. כך במשך שנים ארוכות, עד שבגיל 80 כבר אמרו לי שאיני יכול להמשיך בגלל ענייני ביטוח".

שמרלינג מצר על כך: "עד היום חבל לי, אני יודע שהיה לי עוד הרבה מה לתת, היום בכלל לא רואים נוכחות משטרתית בעיר ושלא לדבר על שיטור אזרחי".

למשה הנשוי ללבנה יש שלושה ילדים וארבעה נכדים, והוא מצא זמן גם לשמש כגזבר של מועדון הטניס של מכבי ת"א במשך 25 שנה ואף שיחק טניס בעצמו עד גיל 90. "אני מאוד אוהב טניס אבל היום אני רק צופה בו, בנוסף אנחנו אוהבים את העיר שלנו בת ים, פשוט אין כמוה. טיילנו הרבה בעולם, פעם בשנה לקחתי חופש וטיילנו עם המשפחה ברחבי העולם, אבל תמיד היה לנו כיף לחזור הביתה לבת ים".

כעת המשפחה מקווה להנציח את פועלו של אביו של משה אשר היה ממקימי בית וגן באמצעות רחוב שייקרא על שמו בעיר. "זה יהיה עבורנו הכבוד האולטימטיבי ואנו מחכים להחלטה של העירייה בנושא", הם אומרים.