הסופרים הצעירים. חולמים וכותבים | צילום המחשה: shutterstock

    

נעולות

סופרת: מאיה לוי תלמידת כיתה ה'3 בביה"ס 'נחשונים'

זה היה בבוקר שלישי, שיעור מתמטיקה סוף סוף נגמר. "מזל שנגמר השיעור", מילמלתי לעצמי. אמה הסתובבה אלי פתאום: "באמת מזל, היה שיעור קשה". הופתעתי שהיא הגיבה לי, מאז שרבנו בשנה שעברה אנחנו לא מדברות. אבל היא המשיכה: "איך בא לי שיעור מחשבים". הסכמתי. התחלנו לצעוד יחד למקלט לשיעור אומנות, הגענו למקלט ראשונות ולפתע נסגרה הדלת. נטרקה. ננעלנו!

ילדי הכיתה החלו להתאסף מאחורי הדלת ולצעוק לנו, חלק מהילדים רצו למעלה להגיד למורות ולמנהלת. מהומה. בלאגן. לחץ. הן אמרו לנו מבעד לדלת שנהיה רגועות ושהעזרה בדרך. הסתכלנו אחת על השניה והסכמנו במבט שלא נבכה (למרות שהדמעות כבר החלו לזלוג). המנהלת אמרה לנו שזה ייקח שעה לפחות עד שיגיעו מכבי האש, שתקועים בשריפה מסוכנת ליד בית החולים ומיד כשיסיימו, יבואו להוציא אותנו.

התיישבנו על השולחן של המורה והתחלנו לדבר, זו הייתה הדרך היחידה להעביר את הזמן. ״זוכרת את מה שקרה לך בכיתה ב׳ או ג׳?״ שאלה אמה, ״כן, כל מילה אני זוכרת". "אני זוכרת רק פחות או יותר״ אמרה אמה בהיסוס. ״טוב, אז אני אזכיר לך״, אמרתי.

הכל התחיל בכיתה ב׳ או ג׳, כולם היו מציקים לי. יום אחד את, אמה, התחלת לשלוח הודעות נוראיות (את ממש סתומה״, ״חבל שאת בכיתה שלנו״ ו״את מטופשת, אין פלא שאין לך חברים״... היו רק חלק מההודעות). קראתי את כל ההודעות ופשוט בכיתי שעות. אחרי כמה רגעים התאפסתי, התיישבתי על השטיח ושקעתי בספר הקריאה שלי. ככה זה המשיך כמה ימים שהרגישו כמו אלף ימים לפחות.

אמה הסתכלה עלי ועיניה דמעו. "אני מצטערת, הייתי כל כך קטנה ומבולבלת. קינאתי בך כי היו לך ציונים טובים. התביישתי בזה אז במקום זה קיללתי אותך. שכנעתי את נטע שאת רעה, פתחנו קבוצה סודית בלעדייך ומשם כבר איבדתי שליטה. הכל התגלגל כמו כדור שלג".  "איך התמודדת עם זה?" היא התעניינה.

התחלתי להיזכר: בהתחלה התביישתי לספר להורים, אבל אז מצאתי אומץ. הם פנו למנהלת ואמרו שאם לא יטופל המקרה הם יפנו למוקד 105. אחר כך אני זוכרת רק שזה הפסיק, אין לי מושג מה היה שם.

"אההההה", אמה נזכרה. היו לנו שיחות עם ההורים ועם היועצת במשך שנה שלמה. "תהיו מי שאתן. תגידו מה שאתן חושבות כי לאלו שנחשבים זה לא יפריע ואלו שזה יפריע להם לא נחשבים". למרות שהסכמתי מאוד עם המשפט הזה, התביישתי להתוודות על הקנאה ולבקש סליחה.

"קיבלתי הודעות התנצלות מכולם חוץ ממך, השארת לי צלקת בלב."

"כן", אמרה אמה "כנראה לא סתם נתקענו פה יחד, אני שמחה שזה קרה -סליחה!

"אני מקווה שזה לא יקרה לי שוב בעתיד. ולא לאף אחד אחר!", אמרתי

ואז הדלתות נפתחו.

לקריאת שאר הסיפורים שהתפרסמו >>>

 הסיפור הקצר של ליאור אשכנזי מביה"ס 'דוד אלעזר'

הסיפור הקצר של טוהר לביא מביה"ס 'עקיבא'

הסיפור הקצר של דיאנה נקונצ'ני מביה"ס 'בן-גוריון'

הסיפור הקצר של מאיה לרין מביה"ס 'הנשיא'

הסיפור הקצר של נטע ברוכים מביה"ס 'עקיבא'

הסיפור הקצר של אופק גבריאל מביה"ס 'דוד אלעזר'

"תחרות הסיפור הקצר" הנערכת השנה בבת ים לראשונה, היא פרי שיתוף הפעולה של  אגף החינוך, משרד החינוך, אגף תרבות והספרייה העירונית "התרבוטק". בתחרות השתתפו כיתות ה-ו מכל בתי הספר היסודיים בעיר, כל תלמיד התבקש לעמוד בקריטריונים הבאים: לכתוב בין 250-350 מילה בעברית, ולשלב בסיפור חמש מתוך שבע המילים הבאות: עתיד, ספר, חלום, שטיח, כסף, שמחה ודלת.

הסיפורים הקצרים עברו לסינון ראשוני של רכזות השפה בבתי הספר, ולאחר מכן הועברו לוועדה מקצועית, שכללה אנשי חינוך וספר, שבחרה עשרה סיפורים.

ביום ג', 28.5 בשעה 19:30 יתקיים ערב חגיגי שבו יוקראו הסיפורים הנבחרים בפני קהל. המקריאים יהיו תלמידי מגמת תיאטרון מתיכון שז"ר.