לאחר שחייו של אחיה ניצלו בזכות לוחמי האש, החליטה איריס פלח לעזוב את העסק הפרטי ולהתגייס למערך הכבאות. משפט אחד שמסכם סערה גדולה והחלטה משנת חיים. 

לפני מספר חודשים סיימה את לימודיה והצטרפה לתחנת הכיבוי של חולון־בת ים, כשהיא לוחמת האש היחידה במחוז דן. "גם מי שהיסס בהתחלה למד לבטוח בי, השמיים הם הגבול שלי ואם באמת אתאמץ אגשים כל חלום", היא אומרת.

איריס פלח בתחנה. חולמת להתקדם לקצונה | צילום: קובי קואנקס

"לא חוששת מאתגרים"


איריס פלח (25) היתה בעלת פיצוצייה עם חיים נוחים ושלווים, כשכל עולמה התהפך. אחיה הגדול נפצע באורח אנוש כתוצאה ממטען חבלה שהוטמן בטעות ברכב בו נסע, והיא נאלצה לסגור את העסק על מנת לטפל בו בזמן שהוא שכב בבית החולים בעודו מונשם ומחוסר הכרה.

הוא סבל מכוויות קשות בכל חלקי גופו וכשפקח את עיניו לאחר מספר חודשים המתין לו הליך שיקומי ארוך ומורכב, אך דווקא אז התפנתה פלח ללמוד מה בדיוק קרה במהלך התאונה והחילוץ.

היא הופתעה לגלות כי לוחמי אש היו אלה שהגיעו למקום והצילו את חייו. "הוא היה במצב אנוש, בכלל לא חשבו שהוא חי, אבל הם חילצו אותו בזריזות ויעילות ולמעשה הצילו את חייו. זאת היתה סיטואציה לא פשוטה ששינתה לי את החיים.

"פתאום התחלתי לחשוב על העבודה של לוחמי האש, ואיך שהם מצילים חיי אדם, והחלטתי שאני לא רוצה לחזור לעסק, אלא להתגייס לכבאות ולהיות לוחמת אש".

המשפחה התקשתה לקבל את הבשורה, אחיה הגדול עדיין נאבק על בריאותו בבית החולים, אבל פלח לא נכנעה בדרך אל החלום. "הם לא הבינו איזה ג'וק נכנס לי לראש", היא מספרת, "גם החברות חשבו שאני משוגעת, אך בן הזוג שלי מאוד תמך בי והחלטתי ללכת על זה.

בסוף כולם קיבלו את זה ופרגנו. התחלתי מיונים שארכו חצי שנה, מבחנים פיזיים, מבחנים פסיכוטכניים וגיבושים שבסופם התקבלתי לקורס המקצועי".

צילום: קובי קואנקס

כבר בקורס הבינה פלח שהגיעה למועדון גברי. היא היתה החניכה היחידה במחזור של כמעט 80 גברים, אבל גם זה לא הרתיע אותה. "תמיד ידעתי שמה שאם אני רוצה משהו - אני אצליח לעשות אותו, שהשמיים הם הגבול שלי, ושאם באמת אתאמץ אגשים כל חלום. אני משחקת בליגת העל עם קבוצת הכדורגל של הפועל חולון, מתאמנת בקרוספיט ולא חוששת מאתגרים".

אחת מתוך 13 בארץ
לפני מספר חודשים הוסמכה והגיעה לתחנת הכיבוי חולון־בת ים, לוחמת אש יחידה בכל המחוז, כאשר בישראל יש רק 13 לוחמות אש. היא קיבלה חדר פרטי עם מלתחות נפרדות ואז התחיל האתגר האמיתי.

"לשמחתי בתחנה שלנו יש יחסי אנוש מדהימים, אנחנו תחנה משפחתית עם המון תמיכה. ברור שבהתחלה זה הפתיע את כולם, אבל אין הנחות, להיפך, בוחנים אותי כמו שני גברים, ובטח לא כמו אישה.

"הייתי צריכה לרכוש את אמון שאר הלוחמים, אלה אנשים שלא סומכים על אחרים בקלות והם למדו לבטוח בי ולדעת שאהיה שם בשעת אמת. ברור שהיו כאלו שהיה להם יותר קשה, אבל לאט־לאט כולם למדו להכיר אותי וגם מי שהיסס קיבל אותי יפה והבין עם הזמן שאני מסוגלת לעבוד בדיוק כמו כל גבר בתחנה.

צילום: קובי קואנקס

"האנשים שפוגשים אותי בשטח בעיקר מפרגנים ואם אפגוש מישהו שלא יפרגן אני מניחה שפשוט אתעלם מזה".

כאישה לא קשה לך להתמודד עם הקושי הפיזי והשעות הרבות של העבודה?
"ממש לא. תמיד הייתי חזקה, אבל בזכות הקרוספיט למדתי שאני עוד יכולה להשתפר. אני פורצת דלתות, מפנה אנשים בידיים ומרימה ציוד כבד, עושה את זה כמו כולם ושומרת על עצמי.

"גם בן זוגי מאוד תומך וזה עוזר, הוא יודע שלוחמת אש עובדת במשמרות של 24 שעות והוא מבין שבבית הוא יצטרך לתת יותר. כל מי שאומר שנשים לא יכולות להתמודד עם מאמץ פיזי מחפש תירוצים, נכון שלנשים יותר קשה להתקדם במקומות כאלו אבל אני לא מוותרת, חולמת להתקדם לקצונה ולהצליח בתחום".