ר' מבת ים רק בן 21, אך את חיי הייאוש ברחוב לצערו הוא מכיר היטב. "מגיל 18 בעצם אין לי קורת גג", הוא מספר, "עד גיל 18 הייתי בפנימייה. כאשר סיימתי את לימודיי מצאתי את עצמי ללא בית. הקשר עם הוריי אף פעם לא היה טוב ולכן לחזור לגור בבית אינה אופציה מבחינתי".

האוהל של ל' | צילום: פרטי

לדבריו של ר', בשלוש השנים האחרונות הוא מתגורר ברחוב, לרוב באוהל מול העירייה או בגן העיר. בתקופות מסוימות גר במחסן אצל קרובי משפחתו או אצל חברים. לאורך כל תקופה זו מנהל מאבק מול משרד השיכון בנושא דיור ציבורי: "אני מוכר בביטוח לאומי עם נכות נפשית של 100% לצורך תגמול ואני עובד גם למחייתי במלצרות ובעבודות מזדמנות נוספות. אולם אין לי מספיק כסף כדי לשלם על שכירות. אני מבקש את עזרת המדינה כפי שמגיע לי לפי החוק".

הרשויות בבת ים מכירות את ר', מנסות לעזור בנושא ואף נשלח מכתב המלצה למשרד הבינוי והשיכון מלשכת ראש העיר. "לאחר מלחמה ארוכת שנים כאשר סוף סוף אושר לי הדיור הציבורי, ניתן לי חדר בהוסטל לקשישים עולים מחבר העמים בחיפה", מספר ר'. "אני לא מבין איך אני, בחור צעיר שכל עולמו נמצא בבת ים, שכן גדלתי פה וכל מערכת התמיכה והפרנסה שלי נמצאת פה, צריך לעבור לגור בחיפה ועוד בהוסטל עם קשישים.

"העזרה של משרד השיכון אמורה לעזור לי להתקדם ולתת לי מוטיבציה בחיים. אולם עם האופן שבו מתייחסים אליי ומונעים ממני את זכותי הבסיסית לדיור, אין באפשרותי לחיות בכבוד כמו שמגיע לכל אדם במדינת ישראל ואני נאלץ להמשיך ולגור ברחוב".

ממשרד השיכון טרם נמסרה תגובה.