צו איסור הפרסום על שמו וזהותו של השוטר, מעיד יותר מכל על חשש הרשויות מהימים שעוד מצפים לנו. הריגתו של יהודה ביאדגה ביום שישי שעבר, בבת ים, על ידי שוטר יס"מ, הסעירה את העיר ואת הרשתות החברתיות, ויותר מכל היא הזכירה לנו עד כמה רגישה מערכת היחסים בין משטרת ישראל לקהילת יוצאי אתיופיה.

הלוויתו של ביאדגה, ביום ראשון השבוע | צילום: יריב כץ

"סטירה בלחי הקהילה"
מאות השתפפו בלוויה שהתקיימה ביום ראשון השבוע, בבית העלמין בחולון. כשהתייחס ראש העירייה צביקה ברוט בהספדו לכך שהשוטר הרג את ביאדגה, תיקנו אותו המשתתפים וצעקו "הוא לא הרג, הוא רצח אותו". מלחמת הגרסאות בין המשפחה למשטרת ישראל עדיין נמשכת.

על פי הדיווחים שזרמו בסמוך לכניסת השבת שעברה, בני משפחת ביאדגה היו אלה שהזעיקו את המשטרה לביתם. כשהגיעו השוטרים, יהודה כבר יצא אל הרחוב כשהוא נושא בידו סכין. צמד השוטרים התפצל וסרק את השטח, כאשר אחד חמוש באקדח טייזר (נשק הלם חשמלי), ושוטר רכוב על קטנוע סייר מסביב לביתו של המנוח כדי לאתרו.

במהלך הנסיעה, כך מתברר, הבחין השוטר על הקטנוע בביאדגה, עצר את הקטנוע בצומת הרחובות ז'בוטינסקי והרצל, וקרא לו לזרוק את הסכין באופן מיידי. לדברי השוטר, ביאדגה החל לרוץ לעברו עם הסכין ומאחר שחש סכנת חיים מיידית, ביצע לעברו ירי למרכז הגוף. במשפחה, כאמור, מסרבים לקבל את גרסת השוטר, ובמהלך השבוע נשמע קולות ביקורת על האצבע הקלה על ההדק, לטענתם, כשמדובר בבן העדה האתיופית.

המקרה ייבדק במהלך החודשים הקרובים במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש). משירותי הרווחה בעיר נמסר כי יהודה אשר שירת בצבא בשרות קרבי ושוחרר מהצבא בשל סעיף נפשי, היה מוכר וטופל על ידם.

"יהודה היה ילד מקסים, חינני ומתוק", מספר לנו גורם המלווה את המשפחה מאז שעלתה ארצה לפני כ־13 שנה, "המשפחה של יהודה היא משפחה קטנה, האב אינו בקו הבריאות וההורים אינם דוברי עברית. יהודה כבן הבכור היה המשענת של המשפחה בגלל מחסום השפה, עד שהלך לצבא.

במהלך שירותו הקרבי חזר יהודה ילד אחר הביתה, המשפחה לא זיהתה אותו. הם היו חסרי אונים מול הצבא ואנחנו נלחמנו על מנת שיוכר לפחות בביטוח לאומי לצורך טיפול בבעיות הנפשיות שהתעוררו אצלו. לאחר קשיים רבים החל יהודה לקבל טיפול תרופתי, אבל לא טיפול רגשי".

יהודה ביאדגה ז"ל

"כאשר הוא החל להתפרע בביתו, אמו התקשרה להודיע למשטרה בגלל דאגה לשלום הציבור. היא רצתה שירככו את בנה וירגיעו אותו. היא לא תיארה לעצמה בעוד מיליון שנה שירו בבן שלה למוות", מוסיף אבירן הנוק, תושב בת ים ופעיל חברתי בעיר ובקהילה האתיופית.

"במקום לנטרל בצורה אחרת וישנן אלף ואחת דרכים, בחרו בדרך הקיצונית ביותר. בישראל, לצערנו, אנו למודי ניסיון בתחום אבל השוטר בחר לירות ביהודה למוות. אם יהודה לא היה כהה עור אין לי ספק שהוא היה עדיין בחיים, אולי בבית, אולי בבית חולים, אבל חי. פעם שפכו את הדם שלנו בסתר, היום עושים את זה ברחובות העיר. אני יודע שזה נשמע נורא אבל זוהי התחושה של הקהילה וזו לצערי המציאות.

"המקרה הזה הוא כמו סטירת לחי לקהילה שלנו. את לא מתארת את הכעס והכאב שאנו חשים. אנו תמיד מרגיעים את הרוחות אצל הצעירים שלנו ואומרים שאין לנו חברה גזענית אלא יש לנו גזענות בחברה. אבל הפעם יש באמת תחושה של פחד, מתקשרים אלי הורים החוששים לשלוח ילדים לבית ספר, שלא יתקלו בשוטרים בדרך".

זירת הירי | צילום: איחוד הצלה

מקורב למשפחה מוסיף כי "בקהילה האתיופית יש כעס על קלות הלחיצה על ההדק של המשטרה ובעיקר יש כאב על האסון שגמר את המשפחה. לא צריך לספר לך על הסטטיסטיקה הארצית שמדברת על מעצרים ותוקפנות נגד הקהילה, אפילו במשפחה שלי היו מעצרי שווא. הקשר שלנו עם המשטרה משתפר אבל עדיין יש מקרים שלא צריכים לקרות".

המשפחה האבלה אשר יושבת שבעה בביתה בבת ים, ביקשה כי ללוויה לא יגיעו נציגים של המשטרה. ביום שני השבוע תוכננה הפגנת מחאה ליד קניון עזריאלי בתל אביב, אולם מתוך כבוד למשפחה הוחלט לדחות אותה עד לאחר השבעה.

"זוהי הפגנה שאינה נחלתם של יוצאי אתיופיה בלבד, כל החברה צריכה להזדעזע וזה צריך להדיר את שנתם של כל האזרחים במדינה", מוסיף המקורב למשפחה. "הדם שלנו לא הפקר והחברה הישראלית יודעת להתגייס למען משהו חשוב כשהיא רוצה. ולכן, אני קורא לכולם, לכל האזרחים לא משנה מה צבע עורכם, בואו לכיכרות להפגין כי לא רק אנחנו מתמודדים עם שיטור יתר".

בחזרה לאוקטובר 2015
לצד הרגש העדתי הבלתי נמנע, הריגתו של יהודה ביאדגה היא גם טרגדיה בת ימית. זוהי הפעם השנייה בשנים האחרונות בה נהרג תושב מירי משטרתי. באוקטובר 2015 זה היה שחר ממן בן ה־34, שנורה לאחר שהוזעקו שוטרים לזירת קטטה ברחוב השר שפירא, שבה נפצע גבר באורח קשה.

על פי המשטרה, בזמן שהשוטרים עיכבו חשוד לחקירה, רץ לעברם ממן עם שני סכינים בידיו. מח"ש סגרה את התיק, ובעקבות הירי בשבוע שעבר, דורשת המשפחה לפתוח שוב את תיק ממן.

בינו מגיע עם מגשי מזון לנחם את המשפחה | צילום: קובי קואנקס

שחר הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים קטנים, וכעת אלמנתו מספרת "למרות שעברו ארבע שנים יש הרגשה ששום דבר לא השתנה, זה לא מחבל שהם מתייחסים אליו בצורה כזו, זה בחור צעיר וישראלי. זה מוות מיותר שלא היה צריך להסתיים ככה וזה מרתיח אותי".

בינו גבסו, חמיו של שחר ממן, המוכר יותר כד"ר שקשוקה, מוסיף: "זה מקרה דומה מאוד למה שקרה לנו, שחזור כמעט מדויק שקרה בסוף השבוע האחרון, זה מחזיר אותנו אחורה. הפעם יש רק שינוי אחד שקרה, נציגי המשטרה רצו להגיע להלוויה ונדחו על ידי המשפחה. במקרה שלנו זה לא קרה עד היום הזה, אף אחד לא בא.

"כששמעתי את החדשות הפעם שאלתי את בתי, איך זה ייתכן שאף אחד לא בדק איתך איך את חיה, מה שלום הילדים שאיבדו את אבא שלהם. כאילו נהרג חתול רחוב ולא בן אדם, ולכן זה כל כך מצער לשמוע על מקרה נוסף כזה שקורה. גם אחרי ארבע שנים, הצלקת שם. הכתובת היתה על הקיר. אני מרגיש שהיד קלה על ההדק ומקרה המוות המיותר הבא עלול להיות מעבר לפינה".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה לאירועים: "צר לנו על קישור מעוות בין האירועים, שכן לגבי האירוע בשנת 2015 נקבע ע״י מח״ש כי לא נפל כל פגם בהתנהלות השוטרים. בכל הנוגע לאירוע המצער שהתרחש בשבוע שעבר, כמקובל נפתחה בנושא בדיקה במח"ש ואין זה ראוי להסיק מסקנות שיש בהן כדי להטעות את הציבור.

למותר לציין כי תגובתו של השוטר נבעה מהערכתו את הסכנה המוחשית שנשקפה לחייו ובשום אופן ללא כל קשר למוצאו או למצבו הנפשי של החשוד. משטרת ישראל משתתפת בצערה העמוק של המשפחה על אובדנה.

"משטרת ישראל מעניקה שרותי משטרה, מבצעת אכיפה ומספקת הגנה וביטחון באופן הוגן ושוויוני ללא תלות בלאום, תרבות, דת או צבע עור. לצד המשך אכיפה נחושה של החוק ומניעת פשיעה על כל גווניה, אנו נמשיך לפעול במרץ יחד עם נציגי העדה, על מנת להגביר את האמון בקרב יוצאי אתיופיה".