כשמלאו למריאנה סופיאניק שבע שנים, היא בעיקר רצתה להיות ילדה. אמה לא דיברה עברית, אביה עבד רחוק מהבית, והיא הוקסמה מביתו מלא הצעצועים של ילד שגר לידה. "לי כמעט לא היו משחקים ולו היו הלגו הכי חדש, מחשב, קלטות וידיאו וכל המשחקים הכי טובים וחדשים. היינו חברים טובים ואת זה בדיוק אבא שלו ניצל".

יום אחד, משחזרת סופיאניק, כשחזרה אל אותו הבית, אביו של החבר אמר שבנו בחדר, "אבל זה היה שקר. הוא גרם לי להכנס לבית ומאז במשך שנתיים אנס אותי. לפעמים זה קרה בבית שלו, לפעמים הוא תקף אותי ברכב, כשבנו קונה משהו בחנות ממול, ולפעמים הוא היה תופס אותי בחדר המדרגות, מקלל מאיים ובעיקר עושה מעשים שגורמים לי להרגיש שותפה לפשע. היכולת לגרום לי להרגיש אשמה היתה הדרך שלו לגרום לי לא לספר מה הוא מעולל לי".

סופיאניק. "מאבק משפטי נגד תוקף דורש יכולת כלכלית ונפשית" | צילום: אבי מועלם

בימים אלה יוצאת סופיאניק בקמפיין המונים למימון מאבק לשינוי חוק ההתיישנות החל על פשעי מין בקטינים, בתקווה לבוא חשבון עם מי שלדבריה פגע בה כשלא היתה יכלה להתגונן: "זה מאבק יקר ומורכב, אך החוק חייב להבין שאין תאריך תפוגה לטראומה ולאדם יש זכות להתמודד עם הליך משפטי כשהוא מוכן לכך נפשית".

"לא הפסקתי לבכות"

בזמן אמת, הניסיון של סופיאניק להציף את הפגיעה בה, נתקל ביחס שלילי מצד הסביבה. כשהחבר חש שהיא מתחמקת מלהיכנס לביתו הוא איים לדבריה לנתק איתה את הקשר. "אני לא חושבת שהוא ידע או הבין מה קרה, אבל מאחוריו עמדה אמו וכשהיא שמעה את זה היא מיד התחילה לצרוח עליי".

בגיל 15 הסיוטים שחוותה כילדה מהמקרה חזרו ואיתם התעוררו התקפי חרדה. "כנערה שיתפתי קומץ חברים במה שקרה לי, חלקם לא האמינו, חלקם חשבו שאני ממציאה בשביל תשומת לב", היא מספרת, "רק לאחרונה חברת ילדות שלחה לי הודעה, היא אמרה שרק היום כשהיא אמא היא מבינה איזה עוול הם עשו לי, וכמה שהיא מצטערת שהיא לא הבינה מה באמת קרה לי. אבל כולנו היינו ילדים, איך אפשר בכלל להבין דבר כזה".

בגיל 27, אומרת סופיאניק, היא החלה להבין לפתע ולעומק את מה שקרה לה, למצוא את המילים המדויקות שמתארות את מה שהתרחש, והיא החלה לברר את זכויותיה. "זאת בעצם הפעם הראשונה שאני מבינה מה זה חוק ההתיישנות בהקשר שלי. תמיד חשבתי שיום אחד אתגבר על כל המכשולים שיש לי בחיים ואתמודד עם זה, יום אחד אדרוש צדק, אבל אז גיליתי שזה לא כל כך פשוט. ביררתי והבנתי שבמקרה שלי החוק מאפשר לי להתלונן עד גיל 28, בגלל התיישנות. בשלב זה אבי כבר נפטר ואמי ידעה. ישבנו ודיברנו והבנו שאני עדיין לא מסוגלת להתמודד עם זה, לא נפשית ולא כלכלית. אני זוכרת את הרגע הזה שישבתי בסלון של אמי ביום הולדת 28 שלי ולא הפסקתי לבכות, כי הבנתי שאני מוותרת לו".

ההכרה והתפנית
אך דווקא באותו יום קשה התרחשה התפנית. סופיאניק פנתה לטיפול מקצועי והתחילה לדבר על הנושא, "פתאום לחוויה שלי יש שם. זה פדופיליה וזה אונס וזה לא קורה רק לילדה של העולים החדשים שאין להם כסף, זה קורה גם בקיסריה, וגם במשפחות 'טובות' ובעצם בכל מקום. ברגע שנפתחתי הרבה נשים וגברים נפתחו אלי וסיפרו לי מה הם חוו".

צילום: אבי מועלם

בגיל 31 חברים טובים שכנעו את סופיאניק שהגיעה השעה לפעול. לראשונה היא אוזרת אומץ ופונה לעורך דין. "הוא הציג לי מסמך שמראה כי בסוף שנות ה־90 ילדה אחרת שמתגוררת בסמוך אליי הגישה נגד אותו אדם שתקף אותי תלונה על אונס. הוא נשפט ונקנס ב־1,500 שקל, ערער וזוכה מחמת הספק. בפעם הראשונה אני מבינה שלשתיקה שלי יכול להיות מחיר, ושכנראה הוא פגע בעוד ילדות. באותו לילה לא ישנתי, זה דבר שממש מדיר שינה מעיניי, ההבנה שהתרחקתי ממנו אבל הוא המשיך לתקוף.

"מצד אחד זה מילא אותי בזעם ומצד שני, פתאום הבנתי שכל רגשות האשמה שהוא גרם לי, שכל המחשבות שאולי זה מגיע לי ואולי זה בגללי, היו רק שיטה שלו להפחיד אותי. קצת קשה להסביר מה זה עשה לי, אבל היה לי ברור שהפעם אני לא מוותרת".

התלונה במשטרה
סופיאניק הגישה תלונה במשטרה, האיש נחקר אך התיק נסגר, כאמור, מאחר שחל עליו חוק ההתיישנות. "על פי החוק, על עבירות מין בקטינים מתחת לגיל 16 יש לקורבן בן 18 רק עשר שנים להתלונן, במקרה של שכן, איש דת או אדם זר, במקרה שהעבירה בתוך המשפחה או באשמת 'מבוגר אחראי' - יש לו 20 שנה להתלונן. לאחרונה החוק תוקן כך שהשנים נספרות מגיל 23 אבל זה עדיין לא מספיק.

"בגרמניה האריכו את חוק ההתיישנות אחרי מלחמת העולם השנייה ובסופו של דבר הוא בוטל, למה? כי אי־אפשר להגיד לניצול שואה 'עברו 30 שנה זה מאוחר מדי'. הייתי מצפה שבמדינת ישראל לא ימהרו להגן על התוקפים אלא על הקורבנות. לא יעמידו לילד שעון חול ולא ינסו לתזמן טראומה. כל אחד מתמודד אחרת וזקוק לזמן לעכל ולהפנים את מה שעבר עליו. מאבק משפטי נגד תוקף דורש יכולת כלכלית ונפשית ומערך תמיכה, לי לא היה את זה בגיל 28 אבל יש לי את זה עכשיו. לצערי המדינה הציבה סטופר לטראומה שלי ועכשיו זה מאוחר מדי.

סופיאניק כילדה | צילום מהאלבום הפרטי

"זה אבסורד כי פדופיל ממשיך לתקוף גם בגיל 90. התוקף שלי חי ליד שישה גני ילדים ושני בתי ספר, מי אמר שהוא לא תוקף עכשיו עוד ילד? סטטיסטית פדופילים שפגעו יפגעו שוב. וכל עוד לא יעצרו אותו, ייפגעו ילדים נוספים".

המטרה: בג"ץ
סופיאניק היא חלק מעמותת מצו"ף שהקים תושב חולון, אלירן מלכי, השואפת להקים מאגר פדופילים לאומי. סופיאניק פתחה בגיוס כספים למימון המאבק (באתר 'beactive', חפשו: 'נלחמת בחוק ההתיישנות'). "בשלב הזה אני מבקשת עזרה ממי שאכפת להם - המטרה שלו היא להגיש תביעה בבג"ץ נגד חוק ההתיישנות ונגד ההגדרה 'מבוגר אחראי'. אנחנו זקוקים ל־85 אלף שקל, עד עכשיו אספנו 70 אלף שקל וזה כל כך מרגש. מעולם לא קיבלתי כל כך הרבה תמיכה. האמונה של האנשים נותנת לי תקווה".