בת ים-ממפיס: בשלהי הקיץ, כמנהגם ב-32 השנים האחרונות, עלו אלפי מעריצים נלהבים לקברו של מלך הרוק אנד רול, אלביס פרסלי בממפיס. הם הדליקו נרות, שרו שירים, קנו מזכרות וערכו את הטקסים להם ראוי המלך הבלתי מעורער, שממנו הם מסרבים להיפרד. באותן שעות ממש, בטיילת העיר בת ים, כמנהגם מדי שנה, נאספו עשרות ממעריצי הזמר וערכו לזכרו ערב מיוחד.

קבוצת המעריצים הישראלים של פרסלי מנוהלת ביד רמה בידי ג'ני דרור מלוד. כבר שנים שהם מגיעים מכל קצוות הארץ כדי להחליף פריטים וחוויות, מעלים זיכרונות, מתכתבים ושומרים על קשר רציף. גולת הכותרת היא פגישתם השנתית בבת ים. אז הם מגיעים למפגן משותף של אחדות ואחווה, שרים משיריו, מספרים שוב ושוב את הסיפורים ועורמים על השולחן שמולם שלל מזכרות: כוסות, צלחות, מברשות שיניים, מחזיקי מפתחות, ספרים, חולצות, בולים ואפילו פנקסי צ'קים עם תמונת פניו של פרסלי.

רן לברון מבת ים סוחב מהבית את מערכת הקריוקי המשוכללת שלו. הוא לבוש בז'קט צהוב בוהק, רעמת שערו מסורקת לאחור וכיאה לחקיין ולמעריץ שרוף, הוא מיד ממלא את חלל החדר במיטב שירי המלך. בעוד הוא מחמם את מיתרי הקול, רחל פיישבן, מעריצה ידועה של המלך, שמגיעה עם שק גדול ובתוכו, לדבריה, כל חייה, כלומר, המון מזכרות שהביאה מממפיס, מארגנת את השולחנות. על אחד החלונות היא תולה שטיח ענק עם תמונתו של פרסלי, וכשלברון מזמר היא רוקדת.

אצלה הגיל הוא רק עניין כרונולוגי, וגם בגיל 60 היא מרגישה עדיין כמו אותה נערה צעירה, שחדרה היה עמוס בפוסטרים של הזמר האהוב עליה. לאט, לאט מצטרפים לחבורה יתר המעריצים, בחתך גילאים שנע בין 20 ל-60. לכל אחד מהם סיפור המחבר אותו לאלביס ואף אחד מהם לא מוכן, כל עוד הוא חי, לשכוח את דרכו ולהחליפו באהבה לזמר אחר.

"בגיל תשע וחצי גיליתי את אלביס". רן לברון (צילום: אבי מועלם)

לו אלביס היה מגיע לביקור פתע, לא ברור איך היה מגיב לחבורה העליזה הזו, שמעלה אותו מקברו ושומרת באדיקות על גחלת שיריו. מה שבטוח הוא, שהם לא מתכוונים לתת לרוחו ללכת. חדורי מוטיבציה הם מתכוונים להנחיל גם לדורות הבאים את משנתו של המלך.

לרחל פיישבן (60) מבת ים יש עיניים כחולות צוחקות, שערה השחור הארוך זז מצד לצד בקצב המוזיקה, יש לה תיק של אלביס, פנקס צ'קים עם תמונתו וביתה מצויד ב-300 פריטים נוספים, לא כולל תקליטי המלך. היא נשואה, אם לשני ילדים וסבתא לחמישה נכדים. "גדלתי על אלביס, אני ממשיכה לגדול עליו ואני אמות איתו", היא מצהירה, "בנערותי שמעתי רבות את פרסלי. היו אז מחנות, המחנה של קליף ריצ'ארד והמחנה של אלביס. בפעם הראשונה שראיתי תמונה שלו, נעצרה נשמתי. היופי המושלם הזה, העיניים הטובות, הקול שנכנס ישר ללב, ידעתי שזה לנצח".

רן לברון (31), רווק בת ימי, עובד כטבח באחד מבתי המלון הגדולים בארץ.
בשביל הנשמה והשלמת ההכנסה, הוא עובד כזמר וכחקיין של פרסלי. "בגיל תשע וחצי גיליתי את אלביס. בבית גדלתי על המוסיקה של פול אנקה. יום אחד קניתי לאמא שלי מתנה, קלטת של אלביס פרסלי. אפילו את שמו לא ידעתי לבטא נכון, אבל בסופו של דבר הקלטת הזו הפכה להיות שלי וכך מצאתי את עצמי שוקע בעולם של אלביס. מאחר ובסביבת חבריי הייתי היחיד, לא מצאתי מכנה משותף עם אף אחד, עד שסיפרו לי על רחל. ובאמת, מרגע שנפגשנו, נקשרו נפשותינו באלביס. היא למידה אותי עליו, עודדה אותי לשיר ולחקות אותו, לראות את הסרטים, לשמוע את התקליטים. היום אני כמובן יודע את כל השירים שלו בעל פה".

בסופו של דבר יגיע היום ואלביס יישכח, לא?
רן: "חס וחלילה, חס ושלום. תמיד קם דור חדש שלא ידע את יוסף ושומע מוסיקה עכשווית, אבל תמיד יישארו אלה שמתחברים למוסיקה הישנה והטובה. מי ששומע את אלביס נתפס. אני לא מאמין שזה יכול להיגמר, זו מעצמה".

ג'ני: "המטרה שלנו כחברי פורום וקבוצת מעריצים היא להמשיך את דרכו ולדאוג שלא ישכחו אותו".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות בת ים".