לא מקובל על הרב המקובל: הרב יעקב רוז'ה בן ה־68 נחשב לאחת הדמויות המוערכות והנערצות ביותר בבת ים, בעיקר בקרב המגזר החרדי והדתי, אך גם בעיני אלפים מתושביה החילוניים של העיר. בריאיון מיוחד שהעניק השבוע הוא מותח ביקורת חריפה על השתתפותו של לחיאני בתכנית ריאליטי בטלויזיה.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

בתור אדם חרדי, מה דעתך על השתתפות ראש העירייה, שלומי לחיאני, בתוכנית "רוקדים עם כוכבים"?
"שמעתי, אך איני יודע מה זה".
מדובר בתוכנית טלוויזיה בה הוא רוקד עם רקדנית מקצועית ומתחרה על אהדת הצופים.
"אינני יודע מה בדיוק עושים שם, אך בזהירות אני יכול לומר שאני מקווה שהדבר לא יפגע בהשקעה שהוא משקיע בעיר. איש ציבור צריך לשמור על חזות מכובדת כלשהי ולטעמי זה ממש לא מכובד, אבל זאת החלטה שלו".



ומה דעתך על כך שהוא רוקד, כאדם נשוי, עם אישה?
"זה עניינו שלו, לא אכנס לזה. אינני מתכוון לחנך את ראש העירייה".
ומה לגבי המעשה עצמו, מוסרי או לא?
"המילה 'מוסר' היום היא משהו יחסי מאוד לסביבה ולחברה שאתה חי בה, כך שקשה לקבוע דברים ברורים. כל אחד עושה כרצונו".

אז היה רצוי מבחינתך שראש העירייה לא היה מופיע בתוכנית?
"לעניות דעתי רצוי היה שלא יופיע בה".

בתגובה לדברי הרב רוז'ה, מצוטט לחיאני את דברי רבי אהרון מקרלין: "גדול כוחו של הריקוד, שהוא מרומם את האדם, ולו טפח אחד מעל פני האדמה".

לפני למעלה מארבעה עשורים, בצעד שלא היה מקובל באותה עת, התגייס לצה"ל, שירת כחייל בחיל ההנדסה הקרבית, ובמשך השנים התקדם במעלה סולם הדרגות עד שהפך לסגן מפקד הגדוד לזיהוי חללי צה"ל.

גם לאחר שחרורו מהצבא המשיך לעסוק בתחום, צבר בו ניסיון רב, ובנוסף על תפקידו כרב שכונת 'דרום בת ים' וכחבר במועצת הרבנות הראשית, הוא משמש כעוזר הרב הראשי לצה"ל בנושא זיהוי חללים.

לבת ים הגיע לפני שלושים שנה, בשנת 1982, לאחר שפעל כשליח הסוכנות בטורונטו שבקנדה במשך שנתיים. מאז הוא מתגורר בשכונת החרדית קרית באבוב.

הרב רוז'ה, זה לא סוד שאתה דמות מאוד אהודה על תושבים בעיר.
"אני חושב שזה מכיוון שאני אוהב יותר לצחוק עם אנשים מאשר לכעוס עליהם".

אתה מהווה דוגמא לחרדי שתורם רבות למדינה. איך אתה מתייחס למי שמכליל את החרדים כאגואיסטים שאינם תורמים למדינה?
"צריך להביט היטב מסביב, משום שיש גם דוגמאות אחרות. בגדוד בו שירתתי כסמג"ד רובם המכריע של החיילים היו חרדים. אני חושב שאדם חייב למלא את הזכות האזרחית שיש לו. יש לנו מדינה ויש באפשרותנו לתרום לה, אז זה אושר אדיר. כך חונכתי מהבית".

מה דעתך על אוכלוסיות ומגזרים שלא תורמים לצה"ל, כמו חלק מהמגזר החרדי?
"בוא נאמר בזהירות שאני פשוט לא מבין אותם, לא יורד לסוף דעתם. אני חושב שכל מי שחי במדינה הזאת חייב לתרום כפי יכולתו. אם מישהו חושב שהצבא לא מתאים לו, יש מסגרות אחרות כמו שירות לאומי, אבל לא ייתכן שאדם חי במדינה, נהנה ממנה, ולא תורם לה בחזרה. אין קיום למדינה הזאת במצב הנוכחי".

יצא לך להיתקל בתגובות לא נעימות כלפיך כחרדי?
"במסגרת הצבאית לא נתקלתי בשום בעיה. באזרחות הייתה לי פעם תקרית ביום בו התקיימה הפגנת חרדים נגד בית המשפט העליון. נכנסתי עם האוטו למוסך, וקיבלתי על הראש מאישה שאינה מכירה אותי, שקראה: 'משתמט, מה אתם עושים כאן?'. בעל המוסך הציל אותי, אבל בהחלט אפשר לומר שבמקרה הזה המראה החיצוני שלי גרם לכך".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות בת ים"