חינוך נגד קיפוח
אשת החינוך אילנה עמרמי-ירימי, אם לשלושה וסבתא לארבעה נכדים, עדיין זוכרת את היום שבו נודע לה כי לא התקבלה לתיכון, למרות שהצליחה בבחינות הסקר שהיו אז, ובמקומה נכנסה עולה חדשה מרומניה. רק לאחר שהדבר התגלה היא הצליחה להתקבל לתיכון דה שליט בעיר, וכיום היא נחשבת לאחת מנשות החינוך הבולטות ברחובות.

ילדי העדה האתיופית נשארו מחוץ לכיתה
הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

עמרמי-ירימי מגיעה ממשפחה שורשית, מוותיקות העיר, היא נולדה ברחובות וחיה בעיר. הקשר שלה עם עולם החינוך מתחיל מגיל צעיר. בגיל שבע היא גרה יחד עם אביה, שרת בבית ספר סמילנסקי, בדירה קטנה בחצר המוסד החינוכי. שם חוותה לראשונה את הקיפוח שהיה כלפי עדות המזרח. אחרי התיכון למדה הוראה בסמינר הקיבוצים, התמחתה בחינוך מיוחד ובגיל 26 הייתה המנהלת הראשונה של "עלומים", בית הספר הראשון לחינוך מיוחד בעיר, שהוקם בשכונת קריית משה.

עוד באותן השנים, פיתחה עמרמי-ירימי זיקה מיוחדת לשכבות החלשות, מתוך אכפתיות ומתוך סיפור חייה האישי. היא החליטה להקדיש את עצמה לתחום החינוכי, בכדי למנוע אפליה וקיפוח של אוכלוסיות חלשות. "במהלך התקופה שבה ניהלתי את בית הספר וגם בהיותי מורה, היה נוהל לשלוח ילדים לחינוך המיוחד ללא כל הפנייה והמלצה של מאבחן או פסיכולוג. כ־90 אחוז מהם היו בני עדות המזרח. נלחמתי בכל הכוח כדי לשנות זאת, ושלחתי ילדים רבים בחזרה לחינוך הרגיל, ביודעי שהם נורמטיביים ורק הופלו בגלל מוצאם".

לאחר מאבק ארוך הצליחה עמרמי-ירימי להפחית את מספר התלמידים בבית הספר לחינוך מיוחד מ־350 ל־50, ובשלב מסוים בית הספר נסגר והילדים שנותרו השתלבו במערכת החינוך הרגילה.



לפני כעשר שנים התחילה עמרמי-ירימי לעבוד עם האוכלוסייה האתיופית בעיר, במסגרת התנדבותית של ארגון הג'וינט. שיא הפעילות שלה היה במהלך השנה האחרונה, שבה הופעלו פרויקטים חברתיים רבים בשכונה. בין השאר נאבקת עמרמי-ירימי כדי לפתח מנהיגות צעירה מתוך יוצאי העדה האתיופית, במטרה שיקדמו את חייהם כשווים בחברה. בנוסף היא מארגנת פרויקט של שימור אמנות אתיופית, המעצים נשים ומלמד אותן תפירה, וזאת במטרה ליצור מקומות תעסוקה עתידיים לבנות העדה, כדי שיוכלו לפרנס את עצמן ולעזור בכלכלת הבית.

עמרמי-ירימי אומרת שלפעמים הקושי להניע תהליכים נובע דווקא ממי שאמור לסייע ליוצאי אתיופיה. "בעבר נתקלנו בקשיים מתוך הממסד, בין השאר על ידי אותם אנשים שהיו צריכים לקדם את הפעילות למען יוצאי אתיופיה וקיבלו כספים למענם. בעיני המאבק לא תם עד שתקום מנהיגות עצמאית שתיקח את עצמה בידיים, שהממסד יכיר בה וישתף אותה בקבלת ההחלטות, הן הכספית והן בהתוויית הדרך. רק בעזרת הסטודנטים המשכילים והדור החדש שגדל בשכונה הם יצליחו לשפר את חייהם".

עם כל הלב
כבר 15 שנה שד"ר עקיבא תמיר, מנהל יחידת לב ילדים בבית חולים 'וולפסון' בחולון, מרפא ילדים מכל רחבי העולם שלקו בלבם. ד"ר תמיר בן ה־60, נשוי, אב לשלושה וסב לשלושה, עושה את עבודת הקודש שלו בשיתוף עמותת 'הצל ליבו של ילד', הפועלת יחד עם בית החולים שמממן את העסקת הרופאים וההליכים הרפואיים. מדי שנה מנתחים הרופאים והאחיות של וולפסון כ-250 ילדים בשנה ומבצעים צינתורים ב־120 ילדים נוספים.

ניתוחי לב חינם לילדים פלסטינים ב'וולפסון'

ד"ר תמיר למד רפואה באוניברסיטת תל אביב ולאחר מכן התמחה בקרדיולוגיית ילדים בבית חולים 'בילינסון', משם המשיך להתמחות נוספת בארצות הברית. "רק כשהגעתי למחלקת הילדים הקרדיולוגית ב'וולפסון', הבנתי עוד כמה יש לי ללמוד. למדתי רבות מהילדים הרבים שבהם טיפלתי לאורך השנים", הוא נזכר.

מדי שנה נוסע צוות רופאים של העמותה למדינות באפריקה ובאסיה ומנתח במקום את החולים הקשים ביותר. את הילדים שנמצאים במצבים קריטיים פחות, מטיסה העמותה לארץ וכאן הם עוברים ניתוחים שמעניקים להם חיים חדשים וסיכוי גדול להבריא. השנה היה הצוות באנגולה, זנזיבר וטנזניה. אחרי החגים הרופאים יטוסו לרומניה ולאחר מכן שוב לזנזיבר. "מדובר בילדים שאם לא היינו מטפלים בהם, הם פשוט היו מתים, או עכשיו או בגיל מאוד צעיר, בסבל גדול ונורא", מסביר ד"ר תמיר.

למרות אלפי הילדים שעברו תחת ידיו לאורך השנים, יש כאלה שהקרדיולוג אינו שוכח. "הייתה ילדה פלסטינית משכם שעברה ניתוחים בירדן והגיעה לפה במצב נורא. ראינו שיש לה מחלה זיהומית, וטיפלנו כמה חודשים במחלה כדי שנוכל לנתח אותה. בסופו של דבר זה היה ניתוח מאוד מורכב והיום היא בריאה. קראנו לה 'הילדה האלף', כי לפניה טיפלנו ב־1,000 ילדים פלסטינים חולים", הוא נזכר. "יש ילדים שהיו על סף מוות והצלחנו להחזיר אותם לחיים. היו כאלה שלא הגיעו לניתוח בזמן, או שהיו בטיפולים במקומות אחרים, שם פספסו את הבעיה ול