לפני כ־20 שנה הוא איבד את השטח הגדול שבו התגוררה משפחתו ברפיח, לאחר שספג איומים ממשיים על חייו, שבעקבותיהם הורה שב"כ לפנותו עם משפחתו לרמאללה. כעבור מספר שנים, בשל איומים חוזרים על חייו, הוא הוברח לישראל. בימים אלה, סמי (שם בדוי) בן ה־45, משת"פ לשעבר של השב"כ, עומד לאבד בפעם השלישית את קורת הגג שמעל ראשו, ולא בגלל איומים.

משת"פ: משפחתי נאלצת לאסוף אוכל מהמדרכות
הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

בשנים האחרונות הוא ואשתו, עולה מחבר העמים, מתגוררים בדירה ישנה וצפופה בבת ים, שבגלל מצוקה כלכלית ייאלצו לפנותה בקרוב. לדבריו, אם לא יקבל סיוע מהמדינה, אותה שירת שנים ארוכות, ימצא את עצמו ברחוב. "אין לי לאן ללכת", הוא אומר. "לא רק בגלל שאין לי עבודה מסודרת, אלא גם בגלל שעבור אדם כמוני זה בלתי אפשרי למצוא דירה. כל מי שאני מגיע אליו, כל בעל בית, יהודי או ערבי, מבקש לדעת מאיפה הגעתי ולמה. היהודים לא סומכים עליי, והערבים - אם יידעו מי אני ומה עשיתי, עלולים להלשין עליי וזה יהיה הסוף שלי. ירצחו אותי בלי לחשוב פעמיים. אחרי ששנים עזרתי למדינה וסיכנתי את חיי, אני חושב שמגיע לי יותר מלהיות זרוק ברחוב".

סמי נולד ביריחו, ובסוף שנות ה־70, כשהיה ילד, עברה משפחתו לרפיח שברצועת עזה, שם בילה את שנות נעוריו. ב־1985, אחרי שמלאו לו 18, גויס לעבוד בשירות משרד הביטחון. "השב"כ הסתובב בשטחים וחיפשו חבר'ה צעירים, רווקים, שמכירים את השטח ויש להם זמן, שיעזרו להם", משחזר סמי. "באותה תקופה זה התאים לי כי לא הייתה לי עבודה, כמו לחלק גדול מתושבי הרצועה, כך שלא הייתה לי הרבה ברירה".

מאז, במהלך 13 שנה ביצע סמי עשרות משימות שהוטלו עליו על ידי מפעיליו מהשב"כ, רובן ככולן קשורות למניעה וסיכול של פעולות טרור כנגד ישראל. במסגרת פעילות זאת ניתן לסמי חופש תנועה כמעט מלא להיכנס לשטחים ולצאת בחזרה לישראל, גם בימים בהם תושבי השטחים היו נתונים תחת עוצר או סגר. "למי שמסתכל מבחוץ זה נראה פשוט, כאילו אתה יכול לעבור לאן שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה, אבל זה לא באמת ככה", מסביר סמי. "בימים של סגר או עוצר הייתי צריך לבצע משימות ולצורך כך הייתי יוצא מהבית באמצע הלילה, מבלי שאף אחד יראה אותי, ומגיע בכוחות עצמי לנקודת מפגש שנקבעה מראש, משם היו מעבירים אותי אנשי השב"כ למחסום צה"ל, ממנו יצאתי לבצע את העבודה. ככה במשך שנים, כשהכל מלווה בחשש שיעלו עליי. זה מפחיד, אתה לא בטוח לרגע".

האח נרצח
לאחר מספר שנות עבודה עם השב"כ, החל גם אחיו של סמי לשמש כמשת"פ, אך זמן קצר לאחר מכן גילו גורמים ברצועה את דבר פעילותו כסייען. לדברי סמי, האח נחטף על ידי רעולי פנים לרמאללה, שם נרצח.

זמן קצר לאחר הירצחו, נעצר סמי על ידי אנשי המשטרה הפלסטינית, עונה קשות וידיו נשברו, אך שוחרר בסופו של דבר, לאחר שחוקריו לא הצליחו להוכיח כי גם הוא, כמו אחיו, משתף פעולה עם שירותי הביטחון הישראליים.

מסמכים מאותה תקופה, שבהם מפורטות הערכות מצב של אנשי משרד הביטחון בנוגע לסכנה הנשקפת לו ולבני משפחתו בעקבות גילוי העובדה כי אחיו פעל כמשת"פ, מעידים על המצב הקשה שבו היה שרוי. "כשהבינו שיש סכנה אמיתית לחיים שלנו, שישחטו אותנו חיים, ישראל העבירה אותנו לרמאללה", מספר סמי. "משם המשכתי לעבוד עבור הצבא והמשטרה ושם חיינו כמה שנים. במקביל עבדתי בכל מיני עבודות, כל הזמן תחת החשש שיגלו אותי, כשמדי פעם יצאתי לישראל כדי לטפל בעניינים שלי מול משרד הביטחון".



במסגרת עבודתו, ובכדי לאפשר את המשכה מבלי שאיש יחשוד כי הוא פועל כסייען, הגיע סמי מדי מספר שבועות למקומות שאליהם הוזמן על ידי סוכני השב"כ. במפגשים אלה הוא קיבל הנחיות לפעולה, מסר מידע וכן הוארכו ההיתרים שאפשרו לו תנועה חופשית בין השטחים לישראל. "החשש היה קיים כל הזמן, כי אתה יודע שאתה עושה משהו שבכל רגע נתון יכול לגרום למוות שלך", אומר סמי. "הפחד היה גדול אחרי מה שקרה לאחי והייתי בתחושה שכל הזמן עוקבים אחריי, לכן גם החלפתי דירות בלי הפסקה, הייתי בתנועה כל הזמן. כל העניין הזה שאתה פועל למעשה נגד העם שלך יושב לך בראש כל הזמן".

בשנת 1993, לאחר שהאיומים על חייו של סמי התגברו והתעורר חשש אמיתי לחייו, העבירו אנשי משרד הביטחון אותו ואת בני משפחתו, 13 נפשות, לשטח ישראל. המשפחה קיבלה דירה בשכונת שפירא בתל אביב, ובמקביל סיכמו אנשי משרד הביטחון עם סמי שימשיך את עבודתו עבורם. "חיינו בארץ אבל המשכתי לעבוד עבור שירותי הביטחון באופן שוטף", אומר סמי. "שיתפתי פעולה גם עם משטרת תל אביב, שם נפגשתי עם המפעילים שלי ועם גורמים במרחב איילון. עבדתי עם אנשי הבילוש כדי לחשוף פעילות חבלנית עוינת. באותה תקופה עבדתי קשה מאוד. אי אפשר כמובן לפרט מה עשיתי, אבל עזרתי המון".

"מי ישמור עליי