שני דגלי פלסטין שתלתה במרפסת, העבירו את אוראל נור-שביט מתקפת איומים, הטרדות והשפלות, כולל פגיעה פיזית בשותפתה לדירה ברחוב ארלוזורוב בבת ים. נור-שביט בת ה־22, בת לאב ערבי ואם יהודייה, לא מתכוונת להיכנע. "אני שייכת לשני העמים", היא מדגישה. "הדגלים האלה הם הרבה יותר מאמירה. אני טיפוס שהולך עם הראש בקיר, ולא יעזור לאף אחד".

הפלסטיני סיכן חייו למען ישראל ונשכח
הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

לפני מספר שבועות הבחינו עוברים ושבים בבת ים בדגלים המתנופפים מעל ראשם, הם צילמו אותם ומיהרו להעלות את התמונה לפייסבוק. תוך זמן קצר עוררה התמונה דיון סוער בדבר חוקיות המעשה והפעולות הנדרשות להסרת הדגלים. השיא היה כאשר בתה של בעלת הדירה, צעירה יהודייה, הותקפה בעת שצעדה בטיילת העירונית, לאחר שזוהתה כשותפתה של נור-שביט.

אבא מעזה
קורות חייה הקצרים אך המגוונים מאוד של נור-שביט מספקים אולי את ההסבר לנחישותה, על אף הסערה שבלבה היא נמצאת. בשיחה עמה השבוע, במרפסת בה נתלו הדגלים שעוררו את הכעס, ברור היה כי המעשה שעשתה היה שקול ומחושב.

אמה הביולוגית נפטרה כשמלאו לה שבע. במשך שלוש שנים עברה בין בתי אומנה, עד שאומצה בגיל עשר על ידי מי שמוגדרת על ידה כיום כאמא, יעל שביט, שבדירתה היא מתגוררת יחד עם שותפה.

היא שומרת על קשר עם אביה, רפי שקרגי בן ה־50, יליד העיר פורט סעיד שבמצרים, אשר גדל בעזה, ממנה נמלט בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה. בנוסף, היא משוחחת בקביעות עם חלק מארבעת אחיה, מצד האב, ששניים מהם מתגוררים בעזה ושניים בישראל, אחד מהם משרת כחייל בשירות סדיר בגולני.

לדברי נור-שביט, לחינוך התקיף שספגה מאביה, ניכרת השפעה רבה על אופייה כאישה בוגרת. "החינוך שלו היה נוקשה וקשוח", היא מספרת. "למרות שזה לא היה קל, זה נתן לי הרבה כוח וכלים להתמודד עם המון דברים לא פשוטים שקרו לי בגלל מי שאני ובגלל המוצא שלי. לאורך השנים כילדה וכנערה, העובדה שאני חצי ערבייה וחצי יהודייה הייתה קשה. בזמן מבצע 'עופרת יצוקה' בעזה למדתי בכיתה י"א בבית הספר המקצועי 'יעד', ובגלל מי שאני, חוויתי התנכלות של כמעט שכבה שלמה", היא נזכרת. "באיזשהו שלב כל הכיתה צעקה לעברי 'מוות לערבים', ושאלתי אותם רגע לפני שיצאתי בוכה מהכיתה, איך הם ירגישו אם אני אצעק 'מוות ליהודים'?".

לדבריה, במקום שהמורה שהייתה עדה לאירוע תרגיע את התלמידים ותנסה לפתור את העימות בדרכים חינוכיות, היא בחרה דווקא לשלוח אותה לחדר המנהלת שתנזוף בה על תשובתה".

עימותים בפתח הדלת
אבל למרות השנאה והדחייה שחוותה בגלל מוצאה, החליטה נור-שביט לתרום למדינה והתנדבה לשירות לאומי, שהיה עבורה סוג של פשרה. "הוצאתי פטור מצה"ל. תמיד הצהרתי שלא אשרת בצבא שהורג אנשים מהעם שאני חצי ממנו", היא אומרת. "התנדבתי לשירות לאומי, כי בכל זאת, חצי ממני יהודי. בגלל זה לקחתי דגל ישראל ועליו ציירתי את דגל פלסטין ואחר כך הוספתי לצדו דגל גדול של הרשות הפלסטינית" היא אומרת. "זה התחיל מתוך רצון להדגיש את היחסים מבחינתי בין שני העמים, אך לצערי זה גרם לבלגן".



הבלגן עליו מדברת נור-שביט התחיל בהגעתם של שוטרים לדירתה, כמה פעמים בשבוע. תושבים המתגוררים באיזור זעמו על תליית הדגלים, וקיוו שהשוטרים יסירו אותם. לאחר שהתברר למתלוננים כי הדבר חוקי, הם החליטו לעבור לפסים אחרים של פעילות. "אנשים התחילו להגיע לדירה ולדרוש מאיתנו להסיר את הדגלים, ככה כל שבוע מספר פעמים. רק בשבוע האחרון 'זכינו' לשלושה ביקורים כאלה. לפני כמה ימים, למשל, דפק על הדלת איש צעיר עם פאות, כנראה חוזר בתשובה. הוא עמד מולי ומול השותפה שלי ואמר לי שבגלל הדגלים אני אאבד את הבית שלי. הייתה התלהמות גדולה והוא איים עלינו, אבל בסוף עזב".

לפני כשבועיים, בזמן שנור-שביט הייתה בטיול בצפון, התקשרה אליה שותפתה כשהיא נסערת וסיפרה לה כי בחור צעיר, שהגיע לדירתן כדי למחות על תליית הדגלים, איים עליה כי יפגע בה והודיע לה כי לא ייתן לה לצאת מהדירה. האירוע התרחש שבוע בלבד לאחר שהשותפה צעדה בטיילת העירונית עם חברות, כשלפתע פנה אליה צעיר, שאל אם היא הצעירה שמתגוררת בדירה ומשהשיבה בחיוב חבט בראשה ונמלט מהמקום בריצה.

קו ישיר למשטרה
לאחרונה חשה נור-שביט כי הביקורים בדירה מצד אנשים המבקשים למחות, התגברו. לדבריה, כלל לא הייתה מודעת לפרסומים ברשת החברתית פייסבוק.
הפוסט בו פורסמה התמונה עם הדגלים כולל דברי שטנה ונאצות קשות כלפי מי שעומד מאחורי תלייתם, מבלי שאף אחד מהמגיבים ברשת יודע מי אחראי לכך.
אלא שלמרות שהמגיבים ברשת קוראים להתארגן לעלייה לדירה במטרה לשרוף ולקרוע את הדגלים ואף לפגוע במי שגר במקום, ועל אף הביקורים הלא נעימים בבניין, לא חוששת נור-שביט כי יאונה לה רע.

"כל מה שקראתי