כבר ארבע שנים שסבטוסלב מקרוב בן ה־33 משוטט בצומת הרחובות שדרות העצמאות ורוטשילד בבת ים, מקבץ נדבות ומבקש את רחמיהם של העוברים והשבים בסמוך לכיכר המצבה.

העירייה לחסר הבית: שלם ארנונה
הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

מקרוב, שקשריו עם משפחתו נותקו בשנים האחרונות, מגיע מדי יום לצומת לאחר שהעביר את הלילה בשינה על רצפת הרחובות הסמוכים. מצבו הרפואי התדרדר מאוד בשנה האחרונה - הוא איבד ממשקל גופו ורגליו מלאות בפצעים פתוחים ומדממים, דבר שלטענתו מרחיק ממנו אנשים ומונע ממנו קבלת טיפול.
"אני באמת רוצה לחזור לחיים רגילים אבל המצב שלי כל כך רע שאף אחד לא מוכן לעזור לי", הסביר השבוע ותיאר את מפגשיו הקשים עם הסובבים אותו: "אני מגיע לכל מיני מקומות לבקש עזרה אבל מסלקים אותי בגלל שאני מסריח. אם אמשיך ככה, אסיים את החיים שלי ברחוב. נכון, עשיתי טעויות בחיים, אבל מה שעבר עליי הביא אותי למצב הזה. אנשים חושבים שאני לא רוצה לעשות כלום עם החיים שלי אבל זה ממש לא נכון".

נסיעה לאשקלון
עד לפני ארבע שנים ניהל מקרוב אורח חיים שגרתי למדי. הוא התגורר בדירה ששכר בתל אביב, אך בעקבות משבר נקלע למצוקה כלכלית שלא אפשרה לו לשלם שכר דירה והוא מצא עצמו ברחוב.

לבת ים הגיע במקרה, לאחר שהסתובב במשך תקופה קצרה בדרום תל אביב וביפו, שם ניסה לשרוד. מדי לילה הוא ישן ברחובות העיר, בחדרי מדרגות, בגינות ציבוריות או בפינות רחוב חשוכות, הרחק מעיני עוברים ושבים.

בבקרים, כשעולה השמש, הוא צועד לאיזור כיכר המצבה ומתמקם בדרך כלל על המדרכה שבין שני מעברי החצייה שמצפון לכיכר. בגלל העובדה שהוא נמצא שם כל כך הרבה זמן, אין כמעט מישהו שלא מכיר אותו ורבים מאותם אנשים תורמים לו מדי יום כמה שקלים, שבאמצעותם הוא קונה מזון ושתייה.

כמי שחי ברחוב, בסביבה לא קלה, בה משוטטים במשך היממה לא מעט טיפוסים מפוקפקים, מוצא עצמו מקרוב נקלע מדי פעם למצבים לא נעימים. "גם אם אתה לא כזה באמת, אתה צריך להיות חזק כדי שלא ידרכו עליך וכדי שתוכל לשרוד, אין מה לעשות", הוא אומר.

העובדה כי הוא אינו מקבל כל טיפול רפואי, הפכה פצעים שטחיים ברגליו לעמוקים ומזוהמים, אשר התפשטו לחלקים גדולים מרגליו. "זה לא נעים וכואב ומציק, אבל אין לי מה לעשות", הוא אומר. "אין לי כסף לתרופות ואף אחד לא מוכן להסתכל עליי בגלל הריח המסריח. אני מאוד חושש שהמצב יחמיר, זה כבר הולך ונהיה גרוע מיום ליום".

לטענת מקרוב, מראה רגליו גורם לאנשים לדחייה, מה שלדבריו הביא גם לניסיון לסלקו מהעיר. "לפני כמה חודשים, כנראה אחרי שהתלוננו עליי בעירייה, הגיע לכאן צוות של פקחים שלקח אותי לרחוב צדדי ואמר לי שאני צריך לעזוב את המקום", הוא מספר. "הם לא שאלו אותי אלא פשוט העלו אותי על הארגז של הטנדר שלהם ולקחו אותי משם".



לדבריו, הוא היה משוכנע כי הפקחים יעבירו אותו לחלק אחר בעיר, מה שהתברר כלא נכון, לאחר שהנסיעה באחורי הרכב התארכה מאוד. "אחרי שהורידו אותי מהרכב שלהם הבנתי שאני נמצא באשקלון אבל בגלל שלא היה לי מה לעשות שם, החלטתי שאני חוזר לבת ים וזה מה שעשיתי".

מאז אותו אירוע, לפני מספר חודשים, הפסיקו פקחי העירייה להעיר לו אולם לדבריו הוא חש בעוינות, דבר שפוגע בו מאוד. "באמת שאני מנסה לעשות את מה שצריך אבל אני פשוט לא יכול", הוא מסביר. "אין לי שום מסמכים מזהים ואף אחד לא ממש מאמין לי. אני פשוט תקוע".

בחודשים האחרונים ניסה מקרוב לקבל טיפול רפואי, אך לדבריו נדחה לא רק בגלל שאין ברשותו כל מסמך מזהה. "לכל מקום שאני מגיע טוענים שאני מסריח. אני מנסה להסביר להם מה המצב שלי אבל אף אחד לא רוצה להקשיב", הוא אומר. "במצב כזה קשה מאוד להצליח לשנות משהו. אני מיואש".

לדבריו, הוא זקוק להכוונה, למישהו שיאמר לו מה עליו לעשות ולמי אליו לפנות על מנת לחדש את המסמכים שאיבד. "בכל פעם שביקשתי סיוע, הרגשתי שמתייחסים אליי בצורה לא רצינית", הוא טוען. "אבל אני בסך הכל מנסה לעזור לעצמי ומקווה שזה יקרה מהר יחסית, כי באמת כבר נמאס לי מכל המצב הזה. אני יודע שאנשים חושבים שאני עושה בלגן אבל זה לא נכון. השבוע חל יום הולדתי ה־33 ואני באמת רוצה להתחיל מחדש. אני רוצה להתחיל לחיות".

בן אדם שקוף
ניסים אדוט, תושב העיר המתגורר בסמוך לכיכר, טוען כי ניסה במספר הזדמנויות לסייע למקרוב, אך נתקל באטימות מצד העירייה ורשות הרווחה העירונית, האחראית על הטיפול בדרי הרחוב.

"לפני מספר חודשים, לאחר שראיתי שמצבו של הבחור לא טוב, פניתי לעוזר ראש העירייה ולשירותים הסוציאליים כדי שיעשו איתו משהו, אבל לצערי הרב המשכתי לראות אותו כאן ימים ושבועות לאחר הגשת התלונה וכלום לא קרה", מספר אדוט. "יום אחד, כשלושה חודשים לאחר שפניתי לעירייה, פגשתי כאן במקרה בחורה שחיפשה או