צילום: אופיר אייב, photo vision פעם היא הייתה נערה רוקיסטית עטורת קעקועים, השיער שלה היה צבוע בשלל צבעים, היא ישנה בקרוואנים עם חברי להקת הרוק שלה ושל מי שהיה בעלה באותם ימים ונסעה ברחבי הארץ והעולם יחד עם זמרי מטאל כבדים. בארצות הברית היא שרה מול 2,000 איש בצווחות שרק חובבי הז'אנר מבינים, כתבה ושרה רק באנגלית ואף זכתה בתואר 'זמרת המטאל הכי סקסית'.

די ג'יי אזקס: רץ מההופעה לקלח את הילדים
כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

היום כל זה כבר נמצא מאחוריה, כי החיים גרמו למירי מילמן לעבור מהפך. את הבגדים השחורים היא הפקידה בארון, את השיער הקצוץ החליפה בתספורת ארוכה ואת הדמות הדיכאונית שצרחה על הבמה בעוצמה, הניחה בפינה. היום מילמן מסתכלת על החיים אחרת, מנסה לעכל אותם ולהתרגל אליהם בסוג של קבלה. היא עובדת בעסק המשפחתי לייצור מדליות וגביעים עשר שעות ביום, ולפעמים אפילו יותר, ובין לבין עושה מוזיקה קצת אחרת, כזאת שמשלבת את כל העולמות כולם: רוק לצד מלודיקה, והמוזיקה הקלאסית שעליה גדלה כפסנתרנית, לצד גיטרה חשמלית.

בגיל 32, מילמן, תושבת בת ים, נפרדה מטבעת הנישואין והתחילה את החיים מחדש. "היום אני יותר בוגרת, יותר בשלה, יותר מבינה, יותר חווה. אני כואבת את האבדן הגדול של המשפחה שלנו ומשם צומחת למקומות עמוקים אחרים".

כל השינויים שעברת נובעים מהאובדן?
"הם ודאי מושפעים ממנו. לפני שנתיים נפטר אחי הבכור מסרטן אלים בלבלב. זה לקח בדיוק חודשיים מיום שהמחלה התגלתה, ועד שהוא נפטר. הבנתי שחיי עומדים להשתנות, אבל לא הבנתי אז את עומק וגודל השינוי. המוות שלו טילטל אותי לחלוטין".

מפסנתרנית לרוקיסטית
מילמן נולדה וגדלה בבת ים, בת שנייה למשפחה בת חמש נפשות. "הייתי ילדה טובה, ילדת מפתח להורים שעבדו בעסק המשפחתי שקיים עד היום. לא הייתי מאוד שובבה וגם לא מרדנית".

מתי גילית את המוזיקה?
"האהבה והחיבור שלי למוזיקה התחילו בגיל מאוד צעיר. כשהייתי בת חמש התחלתי לנגן על פסנתר. העסקתי את עצמי שעות על גבי שעות במוזיקה, ובשלבים מאוחרים יותר התחלתי לכתוב שירים ולהלחין. כשניגנתי הייתי פותחת את כל החלונות בבית, כי רציתי שכל העולם ישמע את היצירה שלי. חלמתי להיות מוזיקאית, לאו דווקא זמרת, אבל לחיים היו תוכנית אחרות עבורי".

היא למדה בתיכון 'אורט רמת יוסף' ושם גילתה את הבמה, בטקסים ובלהקת בית הספר. היא התבלטה כסולנית והרגישה שזה המקום שלה. בגיל 14 הקימה יחד עם חברים נוספים להקת רוק כבד.

"באתי להיבחן כנגנית, אבל כשהם שמעו אותי שרה, אמרו לי, 'את תהיי הזמרת שלנו'. נשמעתי איום ונורא, אבל אז חשבנו שאנחנו הכי טובים. היינו חבורה קטנה עם חבר'ה בגילאים שונים, והופענו בכל מיני מקומות קטנים. בכל מקום שנתנו לנו במה, שם היינו. נכנסנו חזק לסצנה של הרוקיסטים".

ומה היא כללה?
"בגדים שחורים, שיער קצוץ בכל מיני צבעים, עגילים, קעקועים, מכנסיים קרועים, חולצות גזורות, מראה דיכאוני קצת. המורים וההורים דאגו קצת, לא הבינו לאן נעלמה הילדה הטובה והחנונית, ואיך הפסנתרנית הפכה לרוקיסטית".

הטילו וטו?
"לא. אני חושבת שהם קיוו שזה רק קטע של גיל ההתבגרות. אבא פחות אהב, אמא תמיד תמכה בכל מה שעשיתי. למרות הסצנה הרוקיסטית, הייתי ילדה טובה. הלהקה לא פגמה לי בלימודים והמשכתי להיות תלמידה מצטיינת ופעילה חברתית. פשוט הייתה לי נישה נוספת משלי, ובה נחשבנו למגניבים של השכבה. החיים תפסו פתאום כיוון אחר, כיוון של זמרת רוק כבד ואהבתי את זה מאוד".

לגלות את המטאל
את השירות הצבאי עשתה כמעצבת גרפית, ובסיומו החלה להקליט עם להקתה,System Divide, אלבומים. "גם בזמן השירות הצבאי הלהקה תפסה תאוצה. התחלנו להופיע ביותר מועדונים והקהל שלנו גדל. אמנם הקהל לסוג כזה של מוזיקה הוא די מצומצם, אבל היינו מאוד מוכרים בסצנה של המטאל". אחרי שלמדה פיתוח קול כדי להתמקצע, הקליטה עם חברי הלהקה אלבום שני. "חתמנו על חוזה עם חברת תקליטים בריטית ידועה בתחום הזה, והאלבום תפס תאוצה באירופה. התחילו להזמין אותנו להופעות בפסטיבלים באירופה של מוזיקת מטאל. פתאום מצאנו את עצמנו מגשימים חלום".

כולל סמים ואלכוהול?
"הסטיגמה היא כזאת, אבל בפועל זה ממש לא ככה. יש פחות סמים ויותר אלכוהול, בעיקר כי חברי הלהקה שלנו היו כולם ילדים טובים. שתינו אלכוהול אבל לא ברמות של שיכרות. עשינו סבב הופעות באירופה והרגשנו שאנחנו עושים את מה שאנחנו אוהבים".

הצלחתם להתפרנס מההופעות?
"לצערי לא. בין סבבי ההופעות עבדנו, כל אחד במקום שלו. אחד איש הייטק, אני בעסק של המשפחה. מדי פעם הופענו גם במועדונים בארץ ובחו"ל, וכל הזמן חלמנו שנוכל לעשות רק את זה. בפועל, מאוד קשה להחזיק את התחום. אין רבים שחשופים למוזיקה הזאת, בטח שלא בארץ".

להופיע, להתחתן, לנדוד
את הגרוש שלה