צילום: גיא זהבי בסלון ביתם של משפחת סבג בבת ים מתנגן הדיסק הטרי של בת הזקונים. כשקולה של קלרה בת ה־21 ממלא את חלל החדר בשיר 'ימים טובים' המוקדש לאביה ועוסק בקשר ההדוק ביניהם, עיניו של אלברט מתמלאות דמעות של התרגשות. לקשר המיוחד שבין הבת לאביה מתלוות בימים אלה תקוות חדשות, בצאת דיסק הביכורים 'כל הרגשות', שיצא השבוע, וסינגלים מתוכו כבר מושמעים ברדיו.

לתודעה הציבורית פרצה סבג לפני כחמש שנים, כשהייתה המודחת ה־12 בעונה התשיעית של 'כוכב נולד'. מירי מסיקה כינתה אותה 'הביונסה הישראלית', ובין חזרה לשידור היא למדה לבגרויות, דאגה לאביה חולה הפרקינסון ונפרדה מסבתה, שנפטרה במהלך העונה. "רק חמש שנים עברו מאז, אבל אני מרגישה שכל כך התבגרתי והשתניתי", היא אומרת, "הייתי אז ילדה, בוסר, ולמרות הניסיון שלי על במה לפני התוכנית, שום דבר לא הכין אותי למה שזה באמת".

קלרה ששרה
סבג, בת הזקונים למשפחה בת שש נפשות, נולדה בקנדה ועלתה עם משפחתה לארץ בגיל ארבע. "ההורים חזרו לארץ בעקבות האחים שלי", היא אומרת, "כבת הזקונים פונקתי מכל הכיוונים. הייתי ילדה כמו שאני היום, שובבה, שמחה, רעשנית ומלאת שמחת חיים. לא הייתה לי יכולת לשבת וללמוד, ובכל זאת סיימתי בגרות מלאה בממוצע טוב".

מאז שהיא זוכרת את עצמה, הייתה ילדה שמנה. "אבל אף פעם לא סבלתי מזה", היא מציינת, "בזמן שלילדים שמנים אחרים הציקו, עליי אף פעם אף אחד לא צחק. אולי משום שתמיד הבהרתי שאין לי בעיה עם עצמי ושידרתי ביטחון. מגיל צעיר שרתי בכל טקס אפשרי ותמיד הייתי 'הילדה ששרה'. זה נתן לי סוג של הגנה מפני הצקות".

ולך זה הפריע?
"לא הקדשתי לזה חשיבות. תמיד היו לי חברים וחברות והייתי מקובלת בחברה. כולם רצו להיות בחברתי כי אני אדם שמח וטוב. זה גורם לאנשים לרצות להיות לידך בגלל מה שאתה ולא בגלל איך שאתה נראה. נכון שכולן רוצות להיות רזות וחתיכות, אבל זה באמת לא העסיק אותי".

את כישרון השירה ירשה לדבריה מסבתא רשל ביטון, שהייתה זמרת במרוקו. "סבתא הייתה שרה עם סבתא של קובי פרץ ועם ריימונד אבקסיס. כשהייתי קטנה נהגתי להקשיב לה ולחקות אותה. השירה והבמה היו חלק טבעי ממני, בכל הטקסים בתיכון הייתי הסולנית, הופעתי עם הלהקה הייצוגית של בת ים בארץ ובחו"ל וחלמתי להיות זמרת. כילדה השתתפתי בתחרות 'פרח נולד' בערוץ 24 ובגיל 16 זכיתי במקום הראשון בתוכנית 'להיות כוכב' בטלוויזיה החינוכית. זה מאוד העצים אותי ונתן לי ביטחון על הבמה".

נינט, גם אני רוצה
תחרות 'כוכב נולד' סומנה כאחד מחלומותיה של סבג. "כשראיתי את העונה הראשונה, שבה נינט זכתה, אמרתי לעצמי שיום אחד גם אני אהיה שם. כמובן שלא ממש הבנתי במה זה כרוך, הייתי ילדה תמימה שחלמה על חשיפה ובמה ועל הכרה בכך שאני מוכשרת".

והנוצץ לא היה זהב?
"זו חוויה רגשית עצומה. מצד אחד אתה מקבל הרבה ביטחון עצמי, לומד לעמוד מול מצלמה ומבין מה זה עולם הריאליטי, עם הקהל, האהדה וההערצה. מצד שני כל הכוכבות לרגע הזאת, יש בה קושי גדול. מדובר בעבודה קשה ואינטנסיבית, עם הרבה חזרות ומעט שעות שינה, ולמרות שאתה רוצה להצליח בכל ביצוע, אין לך באמת זמן לעבוד על שיר ולהתחבר אליו. אני הגעתי לתחרות בכיתה י"א, בעיצומן של הבגרויות. סבתא שלי, שהייתה האדם הכי קרוב ויקר לי, אושפזה בבית חולים ובהמשך התוכנית נפטרה. בתוך כל זה קיבלתי ביקורת, שלא תמיד הייתה קלה, והכל היה נורא מבולבל ומבלבל. בבוקר הייתי קלרה מבית ספר החשמונאים, ובערב אני פתאום כוכבת שלא יכולה לרדת למכולת בלי שיבקשו ממנה חתימה. בכל מקום העירו לי, בחנו אותי, פרגנו, חיבקו. אנשים הרגישו שאני חלק מהסלון שלהם בבית".

נהנית מזה?
"בהחלט, הרגשתי שאני עושה משהו נכון ומצליחה להיכנס לתודעת הציבור. מצד שני זה היה מאוד מבלבל. אני לא אחת שמתאפרת ומקפידה על הלבוש, ופתאום בכל יציאה מהבית חשבתי לעצמי, 'אני נראית בסדר?'. ככל שמתרבות ההערות ברחוב, כבר לא ברור לך איפה עובר הגבול. כשעברתי שלבים נוספים, הרצון להצליח גבר, ולמרות שהצוות היה מדהים, וגם המתחרים, אני חושבת שבסך הכל הייתי ילדה".

ואז הודחת.
"כן. זאת הייתה אכזבה גדולה. עברתי תהליכים, בכיתי, הצטערתי וכאבתי, אבל די מהר התאפסתי, בעיקר בזכות עידוד ותמיכה מהמשפחה ומהחברים. איכשהו הצלחתי לאסוף את עצמי ולהבין שכל דבר קורה בקצב שלו, ושצריך לתת לזמן לעשות את שלו".

בדיעבד, את מצטערת שהלכת ל'כוכב נולד'?
"לא, כי למדתי המון וזה משהו שבנה לי דרך להמשך. מצד שני, אם נערה בת 17 תשאל אותי אם ללכת לתוכנית, אגיד לה שלא, גם אם זה חלום חייה. עדיף לחכות עוד קצת, להבשיל, להתבגר, ללמוד על עצמך. אני לא באמת הבנתי מה זה אומר להיות 'כוכב לרגע', שבוקר אחד כולם מכירים אותך ובחלוף כמה שבועות אתה נעלם ואף אחד לא זוכר את השם שלך, כי