"להיות אמא לתאומים בני שבע זה לא פשוט, אבל מלא אושר", מספרת ענבל פלאח–יעקב, ונזכרת בהתחלה: "זה התחיל עם משא כבד של 29 קילו נוספים, המשיך עם הבטחות מסביב ש-  'בגיל שלושה חודשים זה ממש משתפר', ולגלות שזה רחוק מאוד מהמציאות ורק רצו לשפר את מצב רוחי, אבל יחד עם הקושי קיבלנו מנה כפולה של אושר".

את שנות חייהם הראשונות של אורי-יאיר ושי-לי, שמחר יתחילו כיתה ב' בבית הספר 'הראל' בעיר, בילתה אמם טרוטת עיניים. "להיות אמא לתאומים בני שנה, זה לראות ברחוב עגלת תאומים ולהתמלא רחמים על ההורים, שכולם אומרים 'איזה כיף לכם'. זה אומר לא לישון שלוש שנים שלמות, לשמוע שכולם אומרים שגם זה יעבור, לשאוף, להתפלל ולנסות להאמין, אבל לא לדעת איך אפשר לעבור עוד לילה אחד ללא שינה, ובבוקר להגיע רעננים לעבודה", היא מספרת.

לגידול תאומים יש גם השלכה כלכלית. "זה לחשוב כל הזמן בכפולות. להכפיל מיידית תשלומים למטפלת, לטיטולים, לטיולים ולקייטנות, וזה לא עניין פשוט כשאת לא רואת חשבון", היא צוחקת.

היום יתחילו השניים ללמוד בכיתה ב' | צילום: אלבום פרטי-

הקושי הנוסף הוא לתת לכל אחד את מנת תשומת הלב לה הוא ראוי, ולעולם לא להתייחס אליהם כזהות אחת. "זה אומר להתפצל כל הזמן, ו-'למצוא סידור' ביום הראשון בכיתה א', במסיבות חנוכה ופורים. לסדר בכל ארוחה מי יושב ליד מי סביב לשולחן, ולדעת שתמיד אני אשב באמצע.

להיות אמא לתאומים זה לנהל קלסר מסודר מיום הלידה כדי לדעת מי אכל, מי הוחלף, מי שתה אקמול, ומי בלילה נשם. זה לראות אותם יחד אבל גם בנפרד, ותמיד לדעת מתי נכון כך ומתי ההיפך, וגם לטעות בזה לפעמים, ולקרוא להם 'התאומים', דבר שאני משתדלת לא לעשות".

הבוקר יתחילו השניים ללמוד בכיתה ב', "ולמרות שנדמה לכולם שאת המשבר עוברים בכיתה א', התחלת כיתה ב' מרגשת לא פחות. התחושה שהזמן לפעמים רץ מהר מדי, והם כבר עוד מעט מתגייסים".

בבית המשפחה הסתיימו ההכנות. התיקים נרכשו, הספרים נעטפו, אבל הלחץ עדיין כפול. "כי להיות אמא לתאומים זה להתרגש כפול כל שנה מחדש לקראת ה-1 בספטמבר, והדבר שאני מאחלת לאהובים שלי הוא שתהיה להם שנה מוצלחת ושימשיכו לגרום לאמא שלהם להתרגש".