לפני פחות משנה נרצחה במרפאת קופת חולים כללית בחולון האחות טובה קררו ז"ל. מטופל הצית אותה למוות לאחר שחשד שקיבל ממנה טיפול רפואי לקוי. מאז, מקדישה בתה נופר אסלן־קררו את ימיה לפעילות למען מיגור האלימות במערכת הבריאות בכלל, ובפרט בבית חולים 'וולפסון'.

בחודשים האחרונים אירעו מספר מקרי אלימות חמורים שכוונו נגד הצוות המטפל במוסד הרפואי: כך למשל לאחרונה הוגש כתב אישום נגד אדם שהגיע בחודש ספטמבר חצי עירום לבית החולים והתעמת עם הצוות, לפני כשבוע נעצר תושב תל אביב שלאחר שקיבל טיפול, השתולל ותקף מאבטח, ימים ספורים לאחר מכן הותקף נהג מונית על ידי מטופלת שהסיע לבית החולים.

"מכת מדינה"

אסלן־קררו אומרת שהיא שומעת על מקרי אלימות בבתי החולים מאנשים שקרובים אליה או שיודעים כמה היא רגישה לנושא. "לא כל מקרה אלימות הופך לעניין גדול שמפורסם, יש הרבה מקרי אלימות פיזית קלה ובעיקר מילולית שעוברים עליהם לסדר היום כי הם הפכו לדבר שבשגרה. אני לא חושבת שיש יום בבית החולים שאין בו עימותים והרמת קול, בעיקר במיון".

לדבריה, כפעילת ציבור מגיעים לאוזניה מקרים רבים שאינם נחשפים בתקשורת. "חברה שאמה מאושפזת סיפרה לי רק השבוע על בחור צעיר שהתעמת עם הצוות הרפואי על רקע הטיפול באביו. הוא אמנם לא הרים יד, אבל אחרי שהכל נרגע הוא אמר לאנשים סביבו: 'אחר כך מתפלאים למה יש כותרות בעיתונים'.

"אני לא מבינה איך הגענו למצב שאנשים מצדיקים את האלימות הזו, זה דבר מאוד חמור. אנשים למדו שמי שצועק ומשתולל מקבל טיפול יותר מהיר או שחוששים ממנו, וזה רק מגביר את מקרי האלימות".

נופר עם אמה טובה קררו ז"ל-

ג'ונגל בבית החולים

מי שחשים את האלימות על בשרם הם בעיקר אנשי הצוותים הרפואיים, בהם א', אחות ותיקה בבית החולים, הטוענת שהטרנד האלים החדש הוא העלאת סרטונים משפילים לרשתות החברתיות.

"התחושה היום היא שכל אחד שקצת מתעצבן, מיד תוקעים לו מצלמת טלפון נייד בפרצוף ורק מחכים שהוא יתפוצץ", אומרת האחות. "לצערי, המעשים האלה דווקא מגבירים את הכעס. עוד לא ראיתי מישהו שראה שמצלמים אותו, ופתאום נרגע. בדרך כלל הצלם מרגיש שאין מספיק 'אקשן' ומשתעמם, וזה טריגר להמשיך ולהכעיס".

איך נראית שגרת העבודה מול מטופלים ומשפחות?

"רוב האנשים יודעים להעריך את העבודה שלנו, אבל כמעט בכל משמרת יהיה מישהו שחושב שאני רובוט, ושאם הוא מסנן לי קללה או מעליב אני לא שומעת את זה. למזלי, מעולם לא חוויתי אלימות פיזית על בשרי, אבל זה בגלל שאני בדרך כלל שקטה ולא מתעמתת. כשאני רואה מישהו עם פוטנציאל בעייתי אני מיד מעדכנת את האבטחה, לא לוקחת סיכונים, אני רואה מה קורה בחוץ".

האחות מספרת על המציאות שבה היא נתקלת מדי יום. "בתי חולים הפכו לג'ונגלים, האחיות הן הטרף הכי קל כי רובנו נשים שממילא חייבות לעשות את העבודה שלנו. במצב כזה, מי שאני באמת מרחמת עליהם אלה המאבטחים, הם נכנסים במודע לתוך קטטה שאין להם שום צד בה, חוטפים קללות, איומים והשפלות ואז צריכים להמשיך לעבוד כאילו כלום לא קרה".

יותר חשיפה

לפי נתוני מחלקת הביטחון ב'וולפסון', במהלך 2016 אירעו בבית החולים 44 מקרי אלימות, וב־2017 (עד השבוע) התרחשו 36 מקרים . "אין בתקופה האחרונה יותר אלימות מבעבר, 'וולפסון' אינו שונה משאר בתי החולים בארץ ברמת האלימות", מדגיש קצין הביטחון של בית החולים, ניר כץ (52). "מה שהשתנה זו מידת החשיפה. יש יותר תיעוד, מצלמות אבטחה וטלפונים, הכל יוצא החוצה מהר, וטוב מאוד שזה כך.

"נכון שבית חולים זה מקום רגיש, שבו כל הפחדים והלחצים יוצאים החוצה, אבל אין לגיטימציה לאלימות", מדגיש כץ. "הציבור חייב להוקיע את זה, ואיך הוא יוקיע אם הוא לא ידע שזה קורה?".

מה המצב בשטח?

"המצב לא קל. אנחנו מתמודדים כל הזמן עם אלימות. אלימות מילולית, קללות שאי אפשר לתאר, ולפעמים גם אלימות פיזית. היה לאחרונה מקרה של שניים שהגיעו למחלקת יולדות וניסו להיכנס לא בשעות קבלה. המאבטח סירב, והם התנפלו עליו במכות. אנשים שחונים איפה שבא להם ולא משנה אם זה מקום לאמבולנס".

כץ מספר על אנשים שמגיעים למיון ודורשים טיפול מיידי. "לא משנה להם שבדיוק הגיע מקרה דחוף והרופאים מבצעים החייאה. כל אחד רואה רק את עצמו. אנשים לא מוכנים לקבל הנחיות ולהמתין גם כשמסבירים להם מפורשות".

למה אתה מתכוון?

"אדם מגיע למיון ולוקחים ממנו דם, מסבירים לו שהבדיקה עוברת למעבדה ולוקח כשלוש שעות עד קבלת תשובות. למרות זאת הוא נעמד כל עשר דקות וצועק על האחיות למה מתעלמים ממנו. משם זה מגיע לקללות ולפעמים נאלצים לקרוא למאבטח.

"זה מרגיש לפעמים כמו שדה קרב, ואני לא מתכוון לעבודת המאבטחים - אנחנו באים כדי למלא את התפקיד שלנו - אלא לאלימות כלפי הצוות", אומר כץ. "הם לא צריכים להתמודד עם זה. בעבר הייתי קב"ט אזורי וראיתי את המצב בשאר בתי החולים, זה אותו דבר בכל מקום. האוכלוסייה בישראל קשה, אין כבוד לסמכות, לחוקים ולאחרים סביבך".

מאבטחים ב'וולפסון'. הנוכחות שלהם יוצרת הרתעה-

דרושים גברתנים

בית חולים 'וולפסון' נמצא בחזית מיגור האלימות ולאחרונה הוכנסו בו כמה תוכניות חדשניות שנועדו לסייע בטיפול בבעיה. הראשונה: הצבת שוטר בשטח בית החולים. "יש לנו שיתוף פעולה מצוין עם משטרת מרחב איילון ויש לנו שוטר קבוע בנקודה קבועה, ממש תחנת משטרה בבית החולים".

התוכנית השנייה נוגעת לבחירת המאבטחים. "המטרה העיקרית שלנו אמורה להיות מניעת פיגועי טרור. בפועל, עיקר העבודה היא טיפול במקרי אלימות, לכן שיניתי את נוהלי ההעסקה", מספר כץ. "אם קודם היו 100 אחוז יוצאי יחידות קרביות, עכשיו חצי מהמאבטחים מתמחים בשמירת סדר ציבורי".

כלומר?

"אני מחפש בכוונה עובדים גבוהים, גדולים, גברתנים, כאלה שעבדו במועדונים ויודעים להשליט סדר. אנשים מרתיעים חיצונית. אני מעדיף אנשים מבוגרים, לא ילדים. אנשים שיודעים להפעיל שיקול דעת.

"מאז שהתחלתי בשיטה הזו כמדיניות, רמת האלימות ירדה פלאים", אומר כץ. "אני מאמין בשיטת הג'ונגל, מי שנראה חזק ממך, לא תתעסק איתו. את המאבטחים האלה אני מציב במקומות הכי מועדים לפורענות: חדר מיון, מחלקת ילדים ויולדות. זה עובד".

התוכנית השלישית שהוטמעה ב'וולפסון' היא 'בית חולים ללא אלימות', "כחלק מהתוכנית, המאבטחים עוברים סדנאות לזיהוי מצבי אלימות פוטנציאליים לפני שהם מתפתחים, לעצור את האירוע כשהוא קטן".

ואם בכל זאת מתחילה אלימות, איזה כלים יש לכם?

"לצוותים יש לחצני מצוקה וטלפון ישיר אלינו. לכל המאבטחים יש מצלמה מוטבעת בבגדים, כך שכל אירוע מתועד, מצולם ונרשם. כך אנחנו גם מגנים על עצמנו בתיעוד מלא.

"מעבר לזה, אנחנו מנסים ליצור אווירה רגועה: פינות ישיבה נוחות, טלוויזיה, מים קרים, ופינות עישון זמינות", מוסף כץ. "המטרה היא לא להגיע לאלימות, אנחנו כאן בשביל לשמור על הציבור ואת זה אנחנו עושים".

"לא להעניק טיפול"

לדברי אסלן־קררו אין ספק שכל עשייה בבית החולים יכולה לסייע, אבל לדעתה היא לא תפחית משמעותית את תופעת האלימות. "כשיש אירוע אלים חשוב שיהיה שומר או מאבטח זמין, הנוכחות שלהם יוצרת הרתעה, אבל זה כבר במצב שהאירוע מתקיים", היא אומרת וסבורה שהפתרון האמיתי הוא אכיפה וענישה שיצליחו למנוע אירועים שכאלה מלכתחילה. "אם אדם שיחבוט במסך מחשב יקבל מיד קנס כספי, זה יפגע לו בכיס ויגרום לו לחשוב פעמיים. גם תביעות אזרחיות ישירות נגד התוקפים יסייעו, כי הם יבינו שהמקרים מטופלים בחומרה.

"בשורה התחתונה: הכל מתחיל ונגמר בחינוך, כשאבא צועק על מורה הוא מחנך את הילד שמחר יצעק על מוכר בחנות ובהמשך ירים יד על נותן שירות אחר. האלימות נמצאת בכל התחומים, זה הפך למכת מדינה, אבל כשזה מגיע למערכת הבריאות זה יותר בעייתי כי מדובר בשירות שחייבים לתת. אי אפשר לסרב לתת טיפול מציל חיים גם אם המטופל או קרוביו אלימים, אנשים יודעים את זה, ולצערי מנצלים את זה. לגבי טיפולים שאינם מצילי חיים, הגיע הזמן שהמדינה תקבע נהלים ברורים שמאפשרים לאיש רפואה לא להעניק טיפול כשהוא מרגיש מאוים".

בימים אלה היא משתתפת בפגישות הוועדה למיגור אלימות של משרד הבריאות. "בסוף החודש נגיש המלצות, ואנחנו מקווים שזו תהיה התחלה למציאת פתרון".

כ־3,000 מקרי אלימות בשלוש שנים

על פי נתוני משרד הבריאות עולה ש־75 אחוז מאירועי האלימות נגד צוותים רפואיים הם מילוליים (קללות, איומים וגידופים). רבע מהמקרים כוללים אלימות פיזית נגד הצוות או המאבטחים

כ־75 אחוז מהאירועים מתרחשים בבתי חולים בדגש על חדרי מיון, ובין 2016-2014 היו כ־3,000 אירועי אלימות נגד עובדים במערכת הבריאות.

לפי דוח שבדק אלימות במרפאות: 75 אחוז מאנשי הצוות דיווחו שחוו אלימות מילולית לפחות פעם אחת בשנה, ו־40 אחוז דיווחו שחוו אלימות כזו לפחות שלוש פעמים בשנה. יותר משליש חוו אלימות פיזית, כולל זריקת חפצים על המטפל וסירוב לצאת מהחדר, לפחות פעם אחת בשנה, ו–10 אחוז חוו זאת שלוש פעמים לפחות.

 85 אחוז מאנשי הצוות דיווחו שהיו עדים לאלימות כלשהי. רק 11 אחוז מהמקרים מדווחים למשטרה.