במעלה קומה רביעית בבניין ישן ללא מעלית בבת ים, מתגוררת זה 30 שנה רוזט (שושנה) וקנין בת ה־72. הריהוט הדל בבית הגיע מתרומות, "מהרחוב או אלטעזאכן", מפרטת וקנין, ומצבה הרעוע של הדירה מכאיב לעין. קירות מתקלפים, צינור ניקוז סתום, מקלחת טחובה ומאורת עכברים בארון המטבח. וקנין, המוכרת כניצולת שואה מתוניסיה, זכאית לדיור ציבורי, והדירה שייכת ל'עמידר', אבל שם לא ממהרים לשפר את תנאי הדיור.

"אני משלמת להם כל חודש", מספרת וקנין בקול שבור ומציגה ערימת חשבונות. "אין לי כסף לשפץ את הדירה, והם דוחים אותי כבר שנים. שולחים אותי מוועדה לוועדה. בינתיים אני חיה בתוך זוועה ואין מי שיעזור. אני לא מבינה למה".

משום שהבניין עומד לפני תמ"א 38, מצבה של וקנין עלול להיות חמור יותר מכפי ששיערה, וזאת משום שלה, כמו לשאר דיירי הדיור הציבורי, אין חזקה או זכות על דירות מגוריהם. בסופו של תהליך התמ"א, עשויה וקנין למצוא עצמה מפונית מביתה. "האינטרס של חברות כמו 'עמידר' הוא לקנות מהקבלן דירה חדשה ומשופצת - מה שיחסוך כסף בתחזוקה עתידית - ואת הדייר להעביר לדירה אחרת לפי זכאותו", מסביר עו"ד למקרקעין, עמנואל יוז'וק, המתמחה בתמ"א 38. "אם הדייר זכאי לשלושה חדרים, והדירה גדלה לארבעה, הוא יועבר לדירה בגודל שלה הוא זכאי".

השכנים עוזרים
את שיעוליה של וקנין, שמצבה הבריאותי רעוע לאחר התקף לב שעברה, שומעים כבר מחדר המדרגות. "היום אני בקושי יורדת מהבית", היא מספרת. "השכנים יודעים לשאול אותי תמיד אם אני צריכה משהו מהמכולת או מהירקן. קשה לי שמרחמים עליי, אבל בלי העזרה שלהם, היה לי קשה עוד יותר".

היא עלתה לישראל ב־1951 מתוניסיה. "המשפחה שלי חוותה את שואת יהודי תוניסיה על בשרה", היא מספרת. "הייתי תינוקת והמשפחה נרדפה על ידי הכיבוש הגרמני ונאלצה להימלט מביתה. התגוררנו ברחוב, ועברנו הרבה קשיים ורעב עד שהמלחמה הסתיימה".

אבל הקושי לא הסתיים בעלייה לארץ. באמצע הדרך עוכבו וקנין ואחותה הצעירה, ולא הורשו לעלות לישראל עם שאר בני המשפחה. "אבחנו אצלנו גזזת והשאירו אותנו במחנה מעבר עד שסיימנו טיפולים בדי.די.טי, טיפולים שפגעו בי ובאחותי בריאותית שנים לאחר מכן".

לישראל הגיעה לבסוף דרך עליית הנוער כילדה בת תשע. "ההורים גרו במעברה בגבעת אולגה. היינו 11 ילדים, מתוכם עשר בנות, אז לא הייתה ברירה וכבר בגיל 15 חותנתי. כזוג צעיר קיבלנו פחון משלנו ובגיל 18 הייתי כבר אמא לשניים". את בית הספר עזבה כבר בכיתה ג', "לצערי אני בקושי קוראת וכותבת".

עד שהגיעה לבת ים, הספיקה וקנין להתגלגל בין למעלה מעשרים דירות. "בטבריה, בחדרה, באשקלון, בבאר שבע, כל מקום שבו נתנו לי ולילדים שלי גג לישון מתחתיו, לשם הלכתי. בהתחלה בעלי עבד בחברה של צמיגים ואני עבדתי בקטיף ובאריזת תפוזים. אחר כך המצב נהיה קשה כי הוא הפסיק לעבוד, אבל למרות הכל את הילדים שלי הצלחתי לגדל בכבוד".

חמישה בנים נולדו לווקנין והיום הם מפוזרים בארץ. היא מבקשת שלא להרחיב, אך מודה שגם הם לא חמקו ממעגל העוני. "לכל אחד ארבעה-חמישה ילדים, יש לי גם נינים, אבל לאף אחד מהילדים אין דירה. הם לא יכולים לעזור לי, כמו שאני לא יכולה לעזור להם".

הפריט החדש היחיד בדירתה הוא מכשיר הטלוויזיה, "הילדים קנו לי כי הם יודעים שאני לא יוצאת מהבית, אבל גם את זה ביקשתי מהם שלא יקנו".

וקנין בדירתה. מנסה לתקן בעצמה ליקויים (צילום: קובי קואנקס)סיור קצר בדירה מגלה שכמעט כל פינה בה זקוקה לשיפוץ מיידי. החל מחדר האמבטיה שמכוסה בעובש, חלודה וטחב, המשך בשירותים שצינור הניקוז בהם עולה על גדותיו: "המים לא עולים ולא יורדים", וכלה במטבח שארונותיו שבורים, הכיור והברז מתנדנדים, ובתחתית המגירות מאחורי טפט מתקלף, "ניסיתי להסתיר את זה", היא מתנצלת, מסתתרת מאורת עכברים.

"אלה תנאים לחיות בהם?" שואלת וקנין בדמעות. "נשברו לי החלונות והחלפתי אותם בעצמי עם זכוכיות שמצאתי באלטעזאכן, דלת המטבח נשברה ואני מנסה לסתום עם דבק. אפילו מצעים למיטה קיבלתי בתרומה, אבל אני לא יודעת כמה אפשר להמשיך ככה".

חסרי זכויות
הדירה שנמצאת בבעלות 'עמידר' אמורה להיות מתוחזקת על ידי החברה, אך לטענת וקנין ושכניה שנרתמו לעזרתה, בקשותיה נופלות על אוזניים אטומות. "בעצמי פניתי איתה למשרדים של החברה", מספר רפאל כהן, אחד משכניה. "השם שלה מופיע במחשב, יודעים שיש בעיה קשה בדירה, אבל מעבירים את זה הלאה. אין אף אחד שיעזור לה וירוץ בשבילה, אז כנראה קל להתעלם ממנה".

"הם אפילו הגיעו לפה", מוסיפה וקנין. "בא מהנדס של 'עמידר', רשם הערות, אמרו שמעבירים לוועדה ונעלמו. זה כבר היה לפני חצי שנה".

תשובה לשאלה מדוע מעכבת חברת 'עמידר' את שיפוץ דירתה לא הצליחה וקנין להשיג, אך מאחר שרוב הרחוב נמצא בתהליכי תמ"א 38 וגם בבניין שלה צפויות להתחיל עבודות, היא חיברה את הנקודות בעצמה. "נרמז שבעמידר מחכים לתמ"א ואולי בינתיים אין להם טעם לשפץ", היא אומרת.

בדיקה מעלה שלדייר המתגורר בדיור ציבורי ובבניין מגוריו הוחלט על תמ"א 38 או פינוי־בינוי, אין כמעט זכויות. הוא אינו יכול להתנגד, ובסוף התהליך עשוי להיות מפונה מהדירה. "אין נוהל רשמי לגבי טיפול בדיירי דיור ציבורי אם הבניין עובר תמ"א 38", מסביר עו"ד יוז'וק. "לרוב נותנים לדיירים להמשיך להתגורר בדירה בזמן הבינוי, ורק בחלק מהמקרים נותנים להם להישאר בדירה".

בחלק מהמקרים?

"לדיירי הדיור הציבורי אין זכויות או בעלות על הדירה, וזה לא משנה כמה שנים הם מתגוררים בה. הם גם לא יכולים להתנגד לתמ"א, אבל לרוב הם מתבקשים לחתום על מסמך שאומר שהם מודעים לתהליך. מעבר לכך יש קריטריונים לזכאות שלהם. אם מדובר באם וילד שמתגוררים בדירת שלושה חדרים, ואחרי תמ"א הדירה תגדל לארבעה חדרים, זה הגיוני וצודק שיתבקשו לפנות את הדירה למשפחה גדולה יותר ולעבור לדירה אחרת".

אין לדיירי הדיור הציבורי שום זכויות?

"הדירה לא שייכת להם, ובסופו של דבר מדובר בדיור ציבורי. אי אפשר לומר להם לעזוב בהתראה של רגע, וגם ככה תמ"א נמשך סביב שנתיים, כך שאת הודעת הפינוי יקבלו מראש. למיטב ידיעתי יש ניסיונות להתחשב באיזור מגורים בדירה חלופית, אבל כאמור אין נהלים רשמיים בחוק".

מניסיונך, יש אינטרס לחברות הדיור הציבורי שלא לשפץ דירות ישנות?

"האינטרס שלהן הוא דווקא לרכוש את הדירות החדשות והמשופצות. תיווכתי לאחרונה בהרבה עסקאות שבהן החברות הללו קונות מהקבלן את רוב הבניין לאחר שעבר תמ"א. יש בזה היגיון כלכלי, כי זה חוסך להן בהמשך את התחזוקה והשיפוץ של הדירות".

לדיירי הדיור הציבורי שבניין מגוריהם עומד לפני פינוי־בינוי או תמ"א, ממליץ יוז'וק שלא להמתין לרגע האחרון, "מאחר שאין היום חוק שקובע נהלים מוסדרים וקבועים, מומלץ להצטייד בעו"ד שינהל מו"מ מול 'עמידר' והיזם על התנאים, אחרת התוצאה עלולה להיות עגומה".

תגובת עמידר: "המקרה של גברת וקנין מוכר ומטופל על ידנו. בעקבות פניית העיתון יצר מיד המפקח קשר עם הגברת על מנת לתאם ביקור בדיקה והכנת מפרט עבודה, המקרה יטופל וילווה במעקב צמוד שלנו. חשוב להבהיר כי אין קשר בין פרויקט תמ"א המבוצע על ידי יזמים חיצוניים לבין תיקון הליקויים, לקוחות 'עמידר' ימשיכו לגור בביתם גם במהלך פרויקט תמ"א 38 אלא אם מדובר בהריסה ובנייה מחדש. במקרה זה היזם מחויב לדאוג לדירה חלופית לפרק זמן הפרויקט.

"החברה עושה את מירב המאמצים לדאוג לרווחת לקוחותיה, ביניהם גם גברת הגברת וקנין. 'עמידר', יחד עם משרד השיכון, השקיעו השנה כ־200 מיליון שקלים בשיפוץ מקיף של כ־30 אלף דירות ברחבי הארץ".