"אני עובדת בבת ים כבר ארבע שנים. היא עיר מיוחדת במינה מבחינה אנושית, מולטי תרבותית. היא חמה, נעימה ואינטימית, נותנת הרגשה של בית ומשפחה. כשמדברים על מטרופולין של תל אביב - חייבים לשמור על זה".

כבר לפני שנה וחצי הגיש צוות המומחים של המרכז לעירוניות ולתרבות ים תיכונית בת ים, בניהולה של הסופרת והעיתונאית לשעבר אבירמה גולן, חוות דעת לוועדה שהקים משרד הפנים לבדיקת איחוד בין תל אביב־יפו ובין בת ים. המסקנות? הפעם מדובר באיחוד בין בת ים ותל אביב, אבל בכל השלטון המקומי בארץ אין חלוקה צודקת של משאבים ודרושה תוכנית אב חדשה שתפתור את אי השוויון בין הרשויות.

להיות נגיש

גולן מספרת על עבודת הצוות של המרכז בבת ים. "אספנו מומחים שישבו כמה חודשים על השאלה הזו ועסקו בה מכמה היבטים: תכנון, חברה, כלכלה, מדיניות ציבורית ועוד".

ומה הייתה מסקנתם?

"המסקנה שלנו בשורה התחתונה הייתה שהרעיון של מטרופולין שיש בו ערים קטנות - עיר גרעין אחת ומסביבה ערים קטנות ממנה ומחוברות אליה ויש ביניהן מערכת מסועפת של קשרים ושיתופי פעולה - הוא רעיון לא רע בכלל, אבל השאלה איך עושים אותו ומה המטרה".

כלומר?

"אם עושים את האיחוד רק כדי שהמדינה לא תצטרך לשלוח יד לכיס שלה, אז אין טעם להשקיע במהלך כזה. זה לא כדאי, לא לתל אביב ולא לבת ים. אבל אם רוצים לעשות תכנון מחדש של השלטון המקומי, זה כבר סיפור אחר".

השורה התחתונה של גולן מתבססת על מחקרים שהצוות שהקימה ערך וכולם הוגשו לוועדה. הצוות הזה פעל בראשות ד"ר נילי שחורי (שעוסקת במדיניות ציבורית של התכנון העירוני והאזורי); ויטלי דודוב (כלכלן אורבני); ד"ר מירב אהרון גוטמן (סוציולוגית אורבנית); ד"ר ארז צפדיה (ראש המחלקה למינהל ומדיניות ציבורית במכללת ספיר); ד"ר ניר כהן (מרצה במחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר אילן), ואיל סלינג'ר (כלכלן, שמאי מקרקעין).

גולן. "אי שוויון מובנה בשלטון המקומי" | צילום: ריאן פרויסחברי הצוות בחנו את סוגיית האיחוד ואת מודל המטרופולין המוצע ביחס לנעשה כיום בעולם, למשל בפריז ובלונדון. בין היתר הם בדקו שאלות של שמירה על זהות מקומית של העיר הקטנה והנלווית, ועד כמה תל אביב מנותקת מהערים הנלוות לה, במקרה זה בת ים.

גולן: "רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב־יפו, חושב שאת כל גוש דן היה צריך להפוך למטרופולין. הוא צודק, יש בזה הרבה היגיון. השאלה היא איך עושים את זה מבלי לפגוע בזהות החברתית והתרבותית של הערים הנלוות.

"אפשר שתהיה מטרופולין גדולה עם עיר מרכזית שמנהלת את העניינים, אבל חשוב לעשות את זה תוך שמירה על אופי העיר הקטנה - אם זו בת ים, חולון, רמת גן או גבעתיים - ותוך כדי הקפדה שתמשיך להיות מקסימום נגישות של האזרח לרשויות", מדגישה גולן.

"הסכנה הגדולה ביותר היא שבמטרופולין ענקי התושב לא מוצא את עצמו. היום, אם תושב בת ים רוצה להתווכח עם מנכ"ל העירייה או להתלונן אצל מהנדס העיר וכו', הוא מגיע לעירייה ועושה את זה. הוא מכיר את כולם, זה קרוב לו הביתה, נגיש. זה נורא חשוב דווקא בתקופה הזו שבה האמון בפוליטיקה ובנבחרי ציבור הוא מתחת לרצפה".

רובע עם עירייה

גולן אומרת שההצעה שחברי הצוות הגישו לוועדה של משרד הפנים, מבוססת על מודל כמו בפריז, שבו לכל רובע יש עירייה משלו. "ככה זה יכול להיות כאן, לתושב יש אפשרות להשפיע על הנעשה בעירייה הקטנה שלו ויש לו גם כתובת".

זה נשמע טוב. למה לא אימצו עד כה את המודל של פריז?

"כי בישראל מה שמוביל הם עניינים פוליטיים ותקציביים. זה מה שמעניין בדרך כלל ועדות של הממשלה. צריך לשים לב מה קרה השבוע לאחר שהוועדה המליצה למשרד הפנים לאחד בין שתי הערים. שר הפנים אריה דרעי אמר שהוא מחכה לתשובת ראשי הרשויות. עיריית תל אביב הודיעה 'אנחנו בעד אבל בינתיים, עד שתתקבל ההחלטה, אנחנו מתנגדים לחלוקה אחרת של ההכנסות'. התשובה מלמדת על הרצון האמיתי שעומד מאחורי ההצעה הזו: לפתור בעיה כלכלית ולא לפתור בעיית עומק".

הוועדה בעצם אומרת לקחת תקציבים מתל אביב ולהפנות אותם לבת ים.

"בדיוק. לבת ים חסר כסף אז ניקח בינתיים מתל אביב 30 מיליון שקל ואז נראה מה נעשה. זה לא באמת פתרון".

אז מה הפתרון?

"הפתרון היסודי הוא תכנון מחדש של השלטון המקומי. הבעיה הכי גדולה בישראל היא העובדה שהרשויות המקומיות ננטשו בשנות ה־80 על ידי המדינה. המדינה לא מחלקת באופן שוויוני את המשאבים בין הרשויות והיא מתנערת מאחריות. המדינה אומרת שכל רשות תנהל את ענייניה בעצמה, על פי כוחותיה ויכולותיה. אז יש רשויות שמסתדרות, למשל כמו רעננה שיש לה שטחי מסחר גדולים.

"ברור גם שתל אביב מסתדרת כי יש לה מקורות הכנסה אדירים, שחלקם הגדול מגיעים הרבה פעמים מהמדינה שמקימה בה מוסדות תרבות, ממשל, צבא וכו'. אלה מניבים ארנונה בתקרה,  המון חנייה. לתל אביב יש הכנסה שנתית של 250 מיליון שקל רק מחנייה. זה המון כסף".

לדברי גולן, לסכומים האלה יש השפעה ישירה על התושבים. "ניקח למשל את נושא החינוך. המדינה משלמת על כל ילד 1,600 שקל וערים עשירות כמו תל אביב יכולות להוסיף לסכום הזה. ערים עניות כמו בת ים לא יכולות. אז מצד אחד המדינה בוחרת לבנות ולהשקיע במוסדות ממלכתיים וציבוריים בערים הגדולות, מעשירה את קופתן, מגדילה את האפשרויות שלהן להעניק לתושביהן, והערים האחרות לא מצליחות להשוות את הסכומים האלה. זה יוצר אי שוויון מובנה בשלטון המקומי". 

בעיה ארצית

גולן אומרת שחוסר השוויון בין הרשויות המקומיות לא קיים רק בין בת ים לתל אביב. "יש מומחים רבים שאומרים שצריך לחשוב מחדש על סידור מחדש בשלטון המקומי. אז אני אומרת: בבקשה, תעשו. שיישב מינהל התכנון במשרד האוצר יחד עם משרד הרווחה ויעשו תוכנית אב חדשה לשלטון המקומי בישראל. אבל לא, הפכו את העניין כאן לסיפור שהוא כאילו רק בין תל אביב לבת ים - וזה ממש לא כך. המדינה צריכה להחליט האם רוצים לפנות עוד נדל"ן או שרוצים לעשות צדק חלוקתי לכל תושבי גוש דן - העשירים והעניים.

"צריך לנקות מההחלטה האם לאחד ולהפוך את תל אביב ובת ים למטרופולין את כל האלמנטים הלא רלוונטיים ואת האינטרסים הפוליטיים", הוסיפה גולן. "צריך לחשוב ברצינות על הנושאים שצוות המחקר של המרכז עסק בהם, כמו תרבות, חברה ודמוקרטיה עירונית. אלה נושאים המחייבים דיון רציני אבל ועדות שמקימה הממשלה - שמטרתן לשמור על כך שהמדינה תמשיך לא להשקיע ברשויות - לא מייצרות כזה דיון. רק חלק מהדיונים היו באמת מקצועיים, חלק אחר היה בעיקר טעון ורגשי".