לפני כשבועיים נחת השף יוסי חנוכה מבת ים מאולימפיאדת השפים העולמית שהתקיימה בגרמניה. למרות שעל צווארו התנוססה בגאווה מדליית הארד, אף צלם או עיתונאי לא חיכו לו בשדה התעופה, וגם ראש הממשלה, נשיא המדינה או מכובדים אחרים לא הרימו טלפון כדי לברך על המדליה האולימפית שנחתה בישראל.

התאכזבת שאף אחד לא בא ולא התקשר?
"את הצביטה בלב הרגשתי כבר בתחרות עצמה, כשהמתחרה האיטלקי עלה לבמה לקבל את מדליית הכסף וצוות צלמים וכתבים ליווה אותו בהתרגשות. הסתכלתי עליו ואמרתי, זה לא ייאמן, כמה כסף, זמן ואנרגיות השקענו כדי להגיע לרגע הזה, והכל על חשבוננו, בלי תמיכה של אף אחד, ואין שום הכרה ממסדית להצלחה הזו. כמה ישראלים חוזרים הביתה עם מדליה אולימפית?!".

את המדליה והתעודה הממוסגרת הניח חנוכה בפינת ההישגים הפרטיים שלו בבית, לצד מדליות וגביעים נוספים בהם זכה בתחרויות רבות שבהן השתתף בשש השנים האחרונות. אחר כך עלה כהרגלו על מדי העבודה ונסע כמדי יום לבית חולים 'ברזילי', שם הוא משמש כשף הראשי של בית החולים.

מלך העולם
חנוכה בן ה־37, הבן הבכור למשפחה בת חמש נפשות, נולד וגדל בבת ים. לכל מקום שהלך, הכדור הלך איתו. "הייתי ילד שובב ותזזיתי", הוא מספר, "לא השקעתי בלימודים כי היה לי ברור שאהיה שחקן כדורגל. מגיל צעיר שיחקתי, לשם כיוונתי, לשם כיוונו אותי ולשם הופנו כל האנרגיות. הייתי הבטחה בתחום, שיחקתי במכבי תל אביב ולא חשבתי שיש אופציה אחרת".
ומה קרה?

"זה לא ייאמן כמה כסף, זמן ואנרגיות השקענו כדי להגיע לרגע הזה". יוסי חנוכה"החלום התנפץ. בגיל 16 נפצעתי קשה ונאלצתי להפסיק לשחק. זאת הייתה אכזבה מאוד גדולה. היה לי קשה להשלים עם זה, גם עבור עצמי וגם עבור הסביבה, שראתה בי סוג של כוכב עולה".

התסכול ואי השקט, שהיו מנת חלקו מיום הולדתו, גברו עם הפרידה מהמגרש. מוריו במגמת הקולנוע שבה למד המליצו עליו לתפקיד בסדרה 'חלומות נעורים'. הסדרה עסקה בחייהם של תלמידי כיתה י"א במגמת הקולנוע. "קיבלתי תפקיד ושיחקתי את יוסי, אח של ג'קי, שהיה דמות מפתח בסדרה. הייתי נער צעיר שפתאום ערוץ חדש נפתח בפניו והפכתי לשחקן. ועם האוכל בא התיאבון. אהבתי את המצלמה, את הבמה ואת תשומת הלב. הייתי ילד צעיר שהסביבה ראתה את הפוטנציאל האדיר שלו בתחום. היה לי ברור שאלך ללמוד ב'בית צבי' ואעשה קריירה כשחקן".

בצבא הוא שירת כמפיק סרטי וידאו ביחידת דובר צה"ל. "בגלל הסדרה והצורך בצילומים, יצאתי לחופשה ללא תשלום וחזרתי כטבח צבאי, מה שאיפשר לי מסגרת נוחה יותר להמשיך להופיע בסדרה. לא היה לי מושג אז שזה יהפוך לעיסוק של חיי".

אז מה השתבש? למה לא המשכת בתחום המשחק?
"כנראה שמישהו רצה להנחית אותי לקרקע. הרגשתי בשיאי, מלך העולם, כל יכול. הייתי מחוזר, מקובל, אהוב ואהוד. הסדרה שודרה במשך שלוש שנים, ודווקא כשנמכרה לערוץ הצרפתי והאוסטרי, וכולנו הפכנו לכוכבים של ממש, דווקא אז עברתי תאונת עבודה במטבח. הפנים שלי התרסקו ונאלצתי לעבור שיקום ארוך מאוד. בעקבות הפציעה הזיכרון שלי נפגע, מה שפגם ביכולת לשחק".

אחרי תקופת התמודדות, הבין חנוכה שלא יוכל להיות שחקן. "הבנתי שאני צריך להשקיע כרגע במה שאני טוב בו, לעזוב את כל הרעש בצד ולקחת אוויר. ההבנה שחלום נוסף שלי נופל לא הייתה קלה. מה שהוציא אותי מזה היה דווקא המטבח".

הקוסקוס של סבתא
כמי שגדל בבית טריפוליטאי תחת הסינר של סבתא, שהתעקשה שהוא יפורר את הקוסקוס, החליט חנוכה להפוך את המטבח הצה"לי לשם דבר. "בזיכרונות הילדות החזקים שלי מבית סבתא, אני עומד על שרפרף לידה, מסנן את הקוסקוס ועוזר לה. סבתא הייתה עבורי תמיד הכתובת הראשונה לכל דבר בחיים, לא רק לאוכל. היא הייתה בשבילי חברה, אוזן קשבת, אישה ודמות מאוד משמעותית. ככזו, תמיד התייעצתי איתה לגבי האוכל בצבא, מה כדאי לעשות ולשים כדי שלחיילים יהיה יותר טוב ויותר טעים".

בישול אולימפי. המנות המנצחות של חנוכה ושוורץעד לפני כארבע שנים הוא שירת כשף צבאי בפיקוד מרכז. "הייתי שף של שלושה אלופים, יאיר נווה, גדי שמני ואבי מזרחי. בצבא אתה לומד לבשל בכמויות גדולות ועם מבחר מאוד גדול של חומרים".

האוכל בצבא לא מסתכם בלוף משימורים?
"התקופה השתנתה, זה לא הימים של לוף צה"לי. חיל הלוגיסטיקה משקיע המון משאבים בכל הנוגע למטבחים ולהכשרת טבחים. הצבא הוא חממה לאנשים שרוצים לעסוק בתחום גם באזרחות. אני לא יודע מה קורה בחילות אחרים, אבל אצלנו כל דבר שרציתי לעשות - עשיתי. נתנו לי תקציבים להרים מטבח פעיל ותקציב מיוחד לאירועים עם אוכל מושקע ברמה גבוהה. הייתי האיש שאמון על השובע של החיילים, הם היו המבקרים הכי טובים שלי. שם למדתי את סודות המטבח הכי כמוסים שיש. החיילים היו הלקוחות הכי קשוחים שיש. כשטעים להם אתה יודע וכשלא טעים אתה גם יודע".

לתחרות הראשונה הוא יצא לפני כשש שנים. "הייתי לפני נסיעה עם נבחרת השפים הישראלית לתחרות בטורקיה כשהודיעו לי שסבתא שלי נפטרה. המוות שלה ריסק אותי. זה משהו שלא השלמתי איתו עד היום. השף והמנטור שלי, חי שוורץ, גרושתי ובני משפחתי דחפו אותי ללכת לתחרות למרות מותה של סבתא. הגעתי לתחרות הראשונה בחיי וידעתי שאני עושה את זה בשבילה. זכיתי במדליית ארד, זו המדליה הראשונה שלי בתחרויות והיא של סבתא".

ההצלחה פתחה לחנוכה את התיאבון לקטוף מדליות עולמיות נוספות ולפתח את כישוריו הקולינריים. בין לבין הוא עבד אצל שאול אדרת ושימש כשף ראשי של רשת ג'פניקה. "תמיד היה לי חשוב לגעת בכל המטבחים, בכל הטעמים, אני יודע ששף טוב צריך להכיר את מגוון המטבחים. לפני כארבע שנים השתחררתי מקבע, עבדתי כשף באולם אירועים ואחר כך במלון 'בראשית'. בין לבין נולדו לי תאומות וגם התגרשתי".

מה עם פתיחת מסעדה משלך?
"זה חלום שבא והולך, ולמרות הרצון, אני יודע במה זה כרוך. העבודה במקומות גדולים גרמה לי להבין באיזו השקעה כלכלית כרוכה פתיחה של מסעדה ועד כמה זה נפיץ ומסוכן. היום כל מי שמחזיק ביד סכין ויודע לחתוך מלפפון משוכנע שהוא יכול לפתוח מסעדה. מסעדות נפתחות חדשות לבקרים ובאותה נשימה נסגרות. למה? כי החיים האמיתיים זה לא ריאליטי. כדי להחזיק מסעדה אתה צריך לצבור שם, ידע והמון סבלנות. אוכל זה עסק יקר".

אלפיים מנות ביום
לפני כשנה הפך חנוכה לשף הראשי של בית חולים 'ברזילי' באשקלון. "ראיתי הזדמנות לשנות את מה שאנשים חושבים על אוכל של בית חולים ולהפוך את המטבח לכזה שלא נופל מזה של מלון חמישה כוכבים".

איך עושים את זה?
"קודם כל יוצרים תפריט חדש ומשדרגים את המטבח. למעשה, הכל מתחיל מהראש. מנהל בית החולים, חזי לוי, נותן לי את כל האמצעים הדרושים להפוך את המטבח למה שהוא היום. התפיסה שלו אומרת שאוכל הוא חלק בלתי נפרד מהתרופה. אוכל לא חסר, צריך רק לעשות אותו כזה שיהיה כיף לאכול אותו. יש לנו שישה סוגי תפריטים, שמונה טבחים ו־55 אנשי צוות, שמבשלים בכל יום 2,000 מנות. אני לא מסתפק בזה, חשוב לי לדעת מה החולים חושבים. אם יש חולה במחלקה מסוימת שיש לו בעיה עם האוכל, או שרוצה משהו אחר, אני ניגש אליו באופן אישי כדי להבין מה הוא צריך. המטרה היא שאנשים ירגישו בבית. בית חולים זה לא מקום שכיף להיות בו, אבל כשהאוכל טוב, יש בכך תחושה של נחמה".
אצל רוב האנשים המחשבה על אוכל של בית חולים מעוררת זיכרון של ריחות מבחילים.
"אני לא אוהב שאומרים את זה. כל מי שטוען את זה מוזמן לבוא לטעום את האוכל במטבח שלנו".

מתי נפגוש אותך בריאליטי של בישול?
"אני לא יכול, אני שף סוג חמש, משתתף וזוכה בתחרויות עולמיות, אין מקום לאדם כמוני בתוכניות שמיועדות לחובבים. אני גם לא מאמין בתוכניות כאלה, שבנויות על סיפורי חיים ורייטינג. זה כמו ריאליטי במוזיקה, אתה כוכב לרגע ואחר כך אף אחד לא זוכר אותך. אני מאמין בעבודה קשה, לא בדקות של תהילה. בגלל זה אני אוהב להשתתף בתחרויות הבישול, שממלאות בתחושה של סיפוק עצמי ומביאות להכרה עולמית".

מנות מצטינות - שף חנוכהלתחרות האחרונה שנערכה, כאמור, בגרמניה, יצאו ארבעה שפים מישראל, בניצוחו של הקפטן חי שוורץ. "ההכנות לתחרות נערכו ארבעה חודשים", מספר חנוכה, "במהלכם שוורץ ואני התרוצצנו והתחבטנו בבחירת המנות, החומרים, ההכנות והטעימות. את כל זה עשינו בלי אף גורם מממן ועל חשבון זמננו החופשי. בתחרות עצמה ישנו בממוצע ארבע שעות בלילה, במהלך שמונה ימים אינטנסיביים מאוד. נדרשנו להכין שבע מנות הכוללות שני סוגי טאפאסים, אחד חם ואחד קר, מנות עיקריות וקינוחים. גברנו על 44 מתחרים בקטגוריה שבה זכינו - ארט קולינריה – שכוללת את הטעם ואת העיצוב. האושר היה גדול".

במה הצטיינה המנה הזוכה?
"התאמנו את המנות לארץ, עם ירקות שורש וטעמים ארצישראליים. כולם התמקדו ביופי הצלחות, אנחנו התמקדנו בישראליות, עם דג פלמידה מהים התיכון ופילה בקר, ולא פילה חזיר, כמו המשלחות המתחרות".

עם איזה פרס חזרתם הביתה?
"אין פרסים, אבל יש הכרה בינלאומית, מדליה ותעודה".

מה היעד הבא?
"אליפות העולם לשפים שתתקיים בעוד שנתיים בלוקסמבורג. זו הרמה הכי גבוהה בעולם, ואני מתכוון לחזור עם מדליה".