לפני מספר ימים שיתף יאיר כוכב בעמוד הפייסבוק שלו, כי רבים שואלים אותו מדוע החליט להפיק ליין שכותרתו "פיר נובי גוד" [פיר – משתה ברוסית, א.ק] בבר שלו, שמתהדר בהיותו המקום לתרבות מזרחית על גווניה:

"אני בת-ימי במקור" , הוא כתב, "לכל מי שלא הספיקה לגלות את הפריט הביוגרפי הזה שלי. זאת התשובה שאני שולף קודם. אם ברי סחרוף תאר את בת-ים (רמת יוסף) של שנות השבעים ככה ״רומנים מרוקאים פולנים התערבבו בחולות״, אז בשנות התשעים זה היה בעיקר רוסים, אוקראינים וגרוזינים שהתערבבו להם בחולות של חוף הסלע. מה ששוב הפך את בת-ים לאחת הערים שמתקיים בה ערבוב מטורף של הגירה.

אחד הדברים שהכי זכורים לי הוא הבוז שרכש כל מי שהסתכל מהצד על העליה מברית המועצות. הם לא יהודים אמרנו, הם רוצים לעשות לנו כאן ריגה/מוסקבה/קייב הקטנה. מה פתאום הם חוגגים סילבסטר? אין! בטוח הם גויים. מה זה העץ אשוח הזה?

גם אני הייתי שם, גם אני אמרתי וחשבתי דברים נוראים. עברו שנים, וכמה תובנות חברתיות ולא מעט כאפות שחויתי מהמיינסטרים הישראלי עיצבו אותי".

קרדיט תמונות: "תחריר - בר תרבות מזרחי"-

ואכן, חייו של כוכב עברו לא מעט שינויים מאז שעזב את בת-ים, בתום סיום לימודי התיכון שלו בישיבת אדרת. "אחרי הישיבה המסלול הוא ללכת לישיבת הסדר ולשלב אותו ביחד עם השירות הצבאי, וזה מה שעשיתי", הוא מספר לנו בשיחה. "בבת ים, למרות שהציבור הדתי ציוני הוא לבן ואשכנזי, בתפיסה שלו עדיין היינו בת-ימים ורובנו בכיתה היינו מזרחיים. לפחות בתקופה שלי. אבל את הבומבה של הגזענות חטפתי ביישובי הגוש ואז חלק מהריפוי של עצמי היה ללכת ולייצר את הדבר שהיום הוא התנועה שהיא הרבה יותר גדולה מבר בשוק אלא ממש תנועה שלמה. היו חוויות שקשורות למגזר הדתי-לאומי, ליהדות ולמזרחיות שלי, וזה השפיע על הפעילות שלי בהווה".

ב-2013 פתח כוכב בעצמו את 'תחריר' בשוק מחנה יהודה בירושלים, תחת השם 'בר תרבות מזרחית'. "פתחתי מקום שהמטרה שלו היא להנגיש תרבות מזרחית לגווניה ולסוגיה, מתרבויות דתיות של מסורת הפיוט הספרדית העתיקה, דרך מוזיקה ערבית קלאסית, תורכית ופרסית, ועד מוזיקות פופ. שלמרות שיש צמיחה של פופ מזרחי, לגלגל"צ לא נכנסים שירי פופ מזרחיים".

איך הירושלמים התייחסו לזה, ירושלים פתוחה לרעיון של מוסד כזה?

"הקהל הירושלמי הוא מאוד מחבק, מכיל ואוהב. כשבאים אליו ממקום צנוע וענוותני, לא מתלהם ולא מתנחמד, כשבאים אליו מהשורש. בירושלים נפגשות כל כך הרבה קבוצות ביחד, זו ערבוביה שאין אותה בשום מקום אחר".

למרות השם המחייב ומה שניתן להסיק ממנו, בר התרבות המזרחית הפך להרבה יותר ממקום עבור תרבות אחת בלבד ואיפשר לכוכב להכיר ולהשמיע גם את קולן של תרבויות מודחקות נוספות, ביניהן התרבות האתיופית והתרבות הרוסית.

"אני עוסק בנושא של הזהות המזרחית שלי ושל הרבה מאוד אנשים שבאמת לא ניתן להם מקום, כמו בכלל לתרבויות של מהגרים, מי מהגר חדש יותר ומי מהגר ותיק יותר. ומהמקום הזה שהיום אני מסתכל אחורה על מה היה בבת-ים ומה ראינו, והערבוב הזה, והיחס של האנשים בציבור שבו אני חייתי לעלייה הרוסית בהיבטים האלה. זה נושא שמעסיק אותי כחלק מהעיסוק בתרבויות מודחקות בכלל ובתרבויות שהודרו. כי מבחינתי התרבות המזרחית והמאבק שלי על הנראות שלה, הוא לא עומד בפני עצמו. כשאני פותח את הבית ואת הדלת ומנגיש את התרבות הזו אני מצווה את עצמי להיות ככה גם כלפי תרבויות אחרות".

קרדיט תמונות: "תחריר - בר תרבות מזרחי"-

ועדיין, אנשים שאלו איך תחת קורת הגג של בר של תרבות מזרחית אתה מכניס אירוע של נובי גוד?

"אנשים שאלו, שואלים ועוד ישאלו. אני מדבר על תרבויות מודחקות כנושא שהוא בניין שלם שאני בונה סביבו את הפעילות שלי. אני פעיל הרבה מאוד גם בהקשר של חברה משותפת, אני משתמש בתרבות המזרחית כגשר בינינו לבין הערבים, זו תרבות קרובה שבעצם גדלנו עליה בבתים שלנו, ודרך הדבר הזה אנחנו מנסים לחבר, לשבור קצת את הגבולות ולקרב לבבות ולאחד. לעשות שלום לא במילים הגדולות אלא קודם כל להרגיש את האנשים. להנמיך את החומות של השנאה, הגזענות והבורות שממנה היא נובעת. על הבורות הזו דיברתי בפוסט בהקשר של העלייה מברית המועצות".
"אני מדבר גם על זה שחלק לא קטן מהאנשים שהגיעו לכאן, הבוכרים או הקווקזים למשל, הם אנשים שהתרבות שלהם היא תרבות מזרחית לכל דבר. הם דוברים רוסית, אבל המאכלים והכל מתקפל ומדבר את התרבות המזרחית".

מי השותפים שלך לאירוע הנובי גוד במוצאי שבת?

"השותף הראשוני והכי משמעותי מבחינתי זה שלום בוגוסלבסקי, בלוג ירושלמי ומהמקימים של דור 1.5 [עמוד פייסבוק שמאגד קבוצה של צעירים דוברי רוסית – א.ק] ואלכס ריף היא שותפה נוספת. מי שחיבר בינינו הוא השותף הרביעי ניב לבנברג, המפיק בפועל של האירוע. שלום ואלכס מביאים תוכן משלהם, אני מכניס מוזיקה מזרחית ונוצרת כאן הרמוניה שאני מקווה שתמשך גם אחרי הפיר ביום שבת".

-

הדגש בפרסומים הוא שמדובר בנובי גוד ישראלי. יש בכלל דבר כזה, או שהתוספת נובעת מהפחד שעדיין קיים אצל אנשים מאירוע בעל מאפיינים זרים?

"כשאני מסתכל על זה מבחוץ אני חושב שלהגדיר את זה כישראלי זה לבוא ולהגיד "גם אנחנו ישראלים כמוכם". זה שהבאנו מטען משלנו לא הופך אותנו ללא ישראליים, אלא גם זה חלק מהישראליות. כמו שהמזרחיות זה חלק מהישראליות, וכל המרכיבים פה הם חלק מתמונה כוללת ישראליות. לא של כור היתוך, לא של דחיקה תרבותית, לא של תרבות של לא להיות בקידמת הבמה, אלא ישראליות שבה כלל הזהויות האתניות,ניתן להן ביטוי והן חוות את ההעצמה שלהם. ועדיין אנחנו עם אחד. כל אחד יכול לבוא ולחגוג את הזהות האתנית שלו, וכל מסגרת פותחת את הדלת אל זהויות אחרות ואומרת 'בואו תכנסו. אתם רוצים ללמוד על הסיגד את האתיופים, בואו תיכנסו'. זה לא משנה אם אתם ערבים או יהודים, אשכנזים או מזרחים, הכי חשוב זה שתכנסו. הדלת פתוחה".

איך היית מגדיר את עצמך כיום, זה עדיין חשוב לך בכלל?

"בהיותי מי שאני ולאור סיפור החיים שלי, זה פחות חשוב לי. אני לא שם על זה דגש. אבל מצד שני חשוב לי שבמידה ואני ארצה להגדיר את עצמי באופן כזה או אחר, אני אוכל לעשות זאת וזה לא יהיה בזוי להגדיר את עצמי מזרחי או דתי או מסורתי. כל אחד מהדברים האלה".

מה אתה חושב על בת-ים של היום? יש סיכוי שגם בה גם יהיה תחריר שיוכל לעשות נובי גוד?

"אבי גר בבת-ים, זו עיר המולדת שלי. קטונתי מלהעביר ביקורת על בת-ים כאשר אני לא נמצא ולא גר בתוכה, אבל אני חושב שיכול להיות מאוד, כן. שיווצר מצב שבו מוסד תרבות ימצא את עצמו פותח סניפים גם בבת-ים".

קרדיט תמונות: "תחריר - בר תרבות מזרחי"-

מה התוכניות לתחריר הירושלמי?

"תחריר הירושלמי לובש יותר ויותר אופי של ליין, אבל בגלל שהעירייה בעצם איפשרה פתיחה מאסיבית ולא מבוקרת של כמות לא מידתית של עסקים וחיי לילה, השוק הפך למקום מאוד לא מחזיק מבחינה תרבותית. העסקים האותנטיים בשוק בעצם מוצאים את עצמם נדחקים על ידי עסקים מסחריים וללא קו אמנותי. תחריר נמצא במרחב הטבעי שלו, שזה שוק מחנה יהודה, שזה הכי נכון להביא לשם את התרבות המזרחית, אבל לצערי הוא נמצא בסימן שאלה לגבי הפעילות שלו שם. מה שישתנה זה אולי המיקום הקבוע, אבל תחריר כתנועה, כמוסד תרבות, יישאר. הליין ימשיך להיות ליין ובעזרת השם נמשיך לפעול למרות הקשיים".

פרטים נוספים אודות אירוע הנובי גוד בתחריר במוצ"ש ה-31.12, בעמוד הפייסבוק "תחריר – בר תרבות מזרחית"