אביב גוזלי רק בן 18, אבל כבר בשבת הוא יעמוד בפני אחת המשימות המאתגרות בקריירה הספורטיבית הקצרה שלו. לוחם ה־MMA מבת ים יתמודד נגד יריב אמריקני (טראביס קריין) בקרב במסגרת ה'בלאטור', ארגון אמנויות הלחימה השני בגודלו בעולם (אחרי ה־UFC) באולם הסאפ סנטר בסן חוזה שבקליפורניה

גוזלי (משמאל), בפעולה. | צילום באדיבות ארגון ה'באלטור'

30 אלף איש אמורים למלא את האולם עד אפס מקום והקרב ישודר למיליוני צופים ב־155 מדינות. גוזלי, שניצח בנובמבר האחרון במסגרת 'בלאטור 209' בהיכל 'מנורה מבטחים' בתל אביב את האוקראיני אנטון לזבנוב במשקל עד 73 ק"ג, הצליח להרשים את ראשי הארגון שהחליטו להחתימו על חוזה ארוך טווח

כמו רוקי 3

אביב, בנו של הלוחם חיים גוזלי, הכניע את לזבנוב בבריח על היד ארבע וחצי דקות מפתיחת הקרב. אם ינצח הוא יעשה צעד גדול לקראת המטרה שהציב לעצמו בקריירה - להפוך בשנתיים הקרובות לאלוף הצעיר ביותר בקטגוריית המשקל הקל בתולדות הארגון

"ניצחון שלי יפתח את הדלת להרבה צעירים ישראלים שחולמים להיות משהו וגם יעלה את העניין בענף בארץ", בטוח הלוחם הכישרוני, שנמצא בימים אלה במחנה אימונים קשוח בלוס אנג'לס כהכנה לתחרות ה'בלאטור 220'. אחריה, אגב, הוא צפוי לחזור לארץ כדי להתגייס לצה"ל ולשרת במעמד של ספורטאי מצטיין

"זה מזכיר את רוקי 3", מתלוצץ גוזלי בהתייחסו לאימונים שעבר לקראת התחרות. "עזבתי את החברים והמשפחה, והכל במטרה להגשים את החלום ולייצג בכבוד את המדינה". 

גוזלי חתם על חוזה לשלושה קרבות, שהקרוב יהיה הראשון מביניהם. לאחר מכן הוא ישתתף בקרב נוסף בארה"ב ובקרב נוסף בארץ, שיתקיים באירוע הבא של הארגון בנובמבר (הבלאטור מקיים בכל שנה בנובמבר ערב קרבות בתל אביב). 

"הבלאטור נותן ללוחמים הצעירים הרבה הזדמנויות", מספר גוזלי ולא מסתיר את שביעות רצונו. "הם כמעט לא מחתימים לוחמים, כי יש להם את הקבועים שהם ברמה עולמית. בעיקר הם הולכים על כישרונות צעירים וזה מה שגרם להם להחתים אותי, כמובן גם בזכות אבא שלי. הם יודעים שבן הולך בעקבות אביו. קשה מאוד לא ללכת באותה הדרך כשאתה כל החיים רואה את אבא עושה משהו".  

תגיד, אין לך שאיפה להגיע ל־UFC? 

"אני שואף להגיע הכי רחוק שאפשר. אני לא יכול לדעת לאן החיים יובילו אותי, אבל כרגע ה־UFC לא מעניין אותי ולא נראה לי שאגיע לשם. גם לא ארצה, כי אני לא אוהב את הארגון שלהם וטוב לי בבלאטור. יש פה אנשים שדואגים לי. אכפת להם מהלוחמים שלהם וב־UFC זה לא ככה. שם זה יותר ביזנס והלוחמים לא מעניינים אותם. בבלאטור גם משלמים הרבה יותר לצעירים ואם הייתי ב־UFC לא הייתי מרוויח כלום, היו משאירים לי גרעינים". 

עדיין, אנחנו מדברים על הארגון הבכיר. 

"אין ספר שהם מכונת שיווק ואם אתה שם אתה כוכב, אבל ברגע שאתה מפסיד קרב אחד הם זורקים אותך לכלבים. הם לא נותנים ללוחמים צעירים להיבנות נכון וזה אחד הדברים החשובים. אתה לא יכול לתת לבן אדם בן 20 להילחם נגד מישהו שעשה 30 קרבות. ה־UFC הם לא היחידים והייתי רוצה גם להילחם בארגון היפני One FC". 

התופעה של בנים שהולכים בעקבות האבות המפורסמים כבר הפכה למסורת. די אם נזכיר את ראיין קוטור שהלך בעקבות אביו רנדי, ואת קונרי גרייסי שממשיך את המורשת של רויס גרייסי והמשפחה המפורסמת. העניין הוא שעד כה הבנים לא מצליחים להתעלות לרמה של האבות, אבל גוזלי ג'וניור מתכוון לשנות את המגמה: "בכל יום אני מתאמן שעתיים בבוקר ושעתיים בערב ושומר על כושר. צריך לעבוד קשה בשביל להצליח. אי־אפשר לשבת בבית ופתאום לבוא להילחם. רק מי שנמצא איתי פה יודע כמה קשה לי".  

האבא חיים גוזלי | צילום: קובי קואנקס

קונור מקגרגור משמש עבורו כמודל לחיקוי: "עזוב את השערוריות האחרונות. אני לא מדבר עליו בתור בן אדם, אבל כלוחם הוא פתח את הדלת והגיע לסכומים שלא ייאמנו. הוא נהיה כוכב, עשה דבר מדהים עם הספורט הזה ואין בן אדם שלא יודע מי הוא. אני גם אוהב את הסגנון שלו ואת צורת העבודה שלו".

יש עליו גם ביקורת ובקרב האחרון נגד חביב נורמגומדוב הוא לא הלהיב. 

"את זה אני לא מחשיב. אתה לא יכול לעלות לקרב שיכור אחרי שלא התאמנת, אבל בזכותו הרבה אנשים מכירים את הספורט הזה. גם את ג'ון ג'ונס אני מאוד אוהב. סגנון הלחימה שלו גורם להכל להיראות קל". 

על היחס אליו כישראלי שנמצא בארצות הברית, סיפר גוזלי: "אוהבים אותנו כאן, מכיוון שאחד הבעלים של הבלאטור הוא יהודי ואני מתאמן במכון שלו. האנשים פה מדהימים, מתפללים בסוף כל אימון ומבקשים שאלמד אותם עברית, שפת התנ"ך". 

כמו כוכבי קולנוע

גוזלי, שנרשם לחוג כדורגל בילדותו, נזכר: "התאהבתי בלחימה כי היא הכניסה בי ריגוש. זה יותר כיף לנצח בתחרויות. החיים שלי זה רק ספורט וכל היום הייתי באימונים. נכון שהייתי מבלה לפעמים, אבל לא היה משהו אחר שאהבתי לעשות חוץ מזה. כספורטאי אתה צריך להשקיע ולוותר על בילויים, אז ויתרתי על זה בעבר וגם כיום. לא סיימתי עם בגרות מלאה, כי הייתי מעדיף ללכת לאימוני בוקר מאשר ללמוד. גם עכשיו, אני כבר שלושה חודשים בארצות הברית בלי החברים שלי ובהתחלה הייתי פה חודש וחצי גם בלי אבא שלי". 

אולי זה יישמע כמו קלישאה, אבל האב חיים גוזלי מספר שהוא דמיין לעצמו שבנו יילך בעקבותיו עוד כשהיה זאטוט בן שלוש.

"רציתי לתת לו לבנות את עצמו קצת ומשם הוא התקדם", מסביר האב הלוחם. "כבר כשאביב היה בן תשע הבנתי שהוא יהפוך למקצוען. היינו בתחרות של ה־UFC ואז הוא ביקש ממני להתחרות בג'יו ג'יטסו. שאלתי אותו אם הוא בטוח והוא אמר לי 'כן, תרשום אותי'. עד אז הוא ידע רק ג'ודו, אבל הוא הלך להתאמן בג'יו ג'יטסו מיד כשחזרנו לארץ. לא חיפשתי שיילך בדרכי וזה לא עבר לי בראש בכלל. הילד גדל ואתה אף פעם לא יודע מה יהיה. אביב היה בסביבה של לחימה, של קרבות, אימונים וטיסות, אז זה נתפס גם אצלו". 

מה אתה עונה לאנשים ששואלים איך אתה שולח את הילד שלך ללכת מכות? 

"אני לא רואה את זה כמו שהם רואים. אני עושה את זה ביום־יום, אז לא יכול לראות את זה כדבר מסוכן. אולי אם הייתי אבא רגיל ורואה אותו עושה את זה הייתי אומר "וואו", אבל גם אני עושה את זה ולא רואה את זה ככה. אולי אם הוא היה נהג מרוצים הייתי מפחד יותר". 

אביב, כאמור, גדל לתוך הענף ומאז ילדותו נשאב לאמנויות לחימה. הוא התחיל את פעילותו על מזרן הג'ודו, בהמשך עבר לג'יו ג'יטסו ברזילאי ולאחר מכן עשה את המעבר הטבעי ל־MMA. התקדמותו בג'יו ג'יטסו הייתה מטאורית והוא קיבל חגורה כחולה כבר אחרי שנתיים והחל להתחרות ברחבי העולם. בהמשך זכה באליפות אירופה ובאליפות העולם לגילאים צעירים במשקלו

"ככל שאתה מתבגר אתה לומד יותר, מבין יותר ויודע מה אתה רוצה לעשות בחיים", מעיד הלוחם הבת ימי. "ברגע שהגעתי לגיל שבו יכולתי להשתתף בקרבות MMA, עבדתי על זה. התכוננתי שנתיים לקרב הראשון ועבדתי על שיפור האספקטים כמו העמידה ועבודת הקרקע. כולם ראו בקרב הקודם שלי את השפעת הג'יו ג'יטסו". 

למרות שמכות אסורות בקרבות הג'יו ג'יטסו הברזילאי, הרבה לוחמי MMA הגיעו מענף זה. "בעבר רויס גרייסי הגיע מהענף והכניע את כולם, כי לא ידעו מה זה ולא ידעו איך להתמודד נגדו", מספר גוזלי, "אבל ככל שהשנים חלפו זה השתנה. היום אתה לא יכול להגיע ל־MMA רק מג'יו ג'יטסו. יש הרבה סטרייקינג, כולם יודעים הכל ורואים הרבה לוחמים שמגיעים מרקע של טאקוונדו וקראטה". 

השואו לא חסר בקרבות ה־MMA. אמנם לא כמו בהיאבקות המבוימת, אבל הצגת המתחרים, הכניסות הראוותניות ונערות ההכרזה מהווים חלק מההצגה. גם גוזלי למד את גינוני הכוכבות של אביו ובאירוע שהתקיים בתל אביב הוא נכנס לזירה לצלילי 'עוף גוזל' המתבקש של אריק איינשטיין והצטלם עם מעריציו בחליפה ומשקפי שמש

"ה־MMA הפך לספורט שמייצר כוכבים בעיקר בזכות קונור מקגרגור", מסביר גוזלי את הפריחה של הענף. "הוא הפך לפופולרי כמו כדורגל וכדורסל ואין מי שלא מכיר אותו בארצות הברית. כשאני מגיע למלון תמיד יש מעריצים שמחכים לפגוש כוכבים, והלוחמים הם ממש כמו כוכבי קולנוע. גם לי כותבים הרבה בפייסבוק ובאינסטגרם ופונים אליי ברחוב. עדיין לא מזהים אותי בכל מקום בארצות הברית, אבל זו המטרה. הקהל האמריקני יכיר אותי בקרב הקרוב ואני מבטיח שלא ישכחו אותי". 

תגיד, אתה כבר מרוויח סכומים גבוהים, כמו למשל ספורטאים בכירים בענפים הפופולריים? 

"לא, אני עדיין לוחם צעיר שעוד לא מקבל את הסכומים הגדולים, אבל מרוויח כמקצוען לכל דבר ומקבל סכומים שמספיקים לי כדי לחיות טוב בגיל 18. ככל שאתה מנצח אתה מקבל כמובן יותר ובוא נגיד שעדיף להיות לוחם מאשר פרופסור".