ברור לי שזה קטנוני, טיפשי וחסר טעם, אבל בגלל שאני ער ורגיש למה שרבים במצבי הכלכלי חשים, אהיה מספיק אמיץ, אעמוד בראש המחנה, ארים את נס המרד ואכריז: די כבר לפרסם תמונות בפייסבוק מהחופשות שלכם בחו"ל.

מספיק כבר עם הפוזות מול המפלים, חדל עם החיוכים המלאכותיים לצד הפסלים. אנא מכם, הפסיקו לענות אותנו.

מסעדת "טריו". מדובר בפאקינג יצירת פאר קולינרית | צילום: אשר קשר

בשם מעמד העובדים כל השנה ולא יוצאים לחופשה, אני מתחנן לפניכם: תשלחו את התמונות לאנשי הקשר שלכם בווטסאפ, לאנשים שבאמת אכפת להם איפה הייתם ומה עשיתם, ולא לחברים אקראיים בפייסבוק שפעם עשו לכם לייק בגלל משהו באמת חשוב שפרסמתם.

הלייק הזה לא אומר שקשרנו את גורלנו בגורלכם, במיוחד כשהגורל קבע כי גם השנה לא נגיע לאגם גארדה.

האמת? מה ששבר אותי סופית היה התמונות מבאטומיי שפרסמה בסוף השבוע האחרון חברת הפייסבוק. זה פשוט נראה מדהים: ים, אוכל טוב, גאורגיות נאות. ופתאום שמעתי את אותו צלצול מוכר של האסימון שנופל בראשי: ים, אוכל טוב, גאורגיות נאות...

אז נסענו למסעדת "טריו" בחוף הקשתות באשדוד. מזג האוויר היה נפלא וכמה אוניות שהגיעו כנראה אחרי כניסת השבת עגנו בכניסה לנמל. הנוף המקסים נפגע מתמונות קשות של כמה גאורגים על החוף שהורידו את חולצותיהם אחרי שהגזימו עם כמויות החצ'פורי שבלסו, אבל למרבה המזל במסעדה כולם היו לבושים.

הבעיה היחידה שאפשר להצביע עליה בבירור ב"טריו", גם אם אתה ממש מתקשה בראייתך או סתם מתעלם מפגמים, היא הלכלוך. האמת? זה כבר לא לכלוך, זו ממש טינופת. משטח הדשא המלאכותי, השולחנות, ובמיוחד כריות הישיבה של הספות, שהיו כבר שחורות מכתמים.

אבל נסענו לחו"ל (מחוץ לעיר במקרה שלנו) ובאנו ליהנות ולא להתלונן. ואכן, כשהגיע האוכל שכחנו מהכתמים, מהלכלוך ומהדכדוך.

כל המרבה הרי זה משובח

מתוך התפריט הענקי והמפורט של המסעדה הזמנו מאכלים מקומיים כמו סלט גרוזיני, אימרולי וכמובן חצ'פורי עם ביצה עלומה שנקרא אצ'רולי.

המאפים הגאורגיים לא היו מושלמים רק במראה שלהם, הם היו מדהימים גם בטעמם.

הר הגעש הבצקי | צילום: אשר קשר

אני לא יודע אם זה מנהג גרוזיני לא לפרט בתפריט מה מכילות המנות, אבל למרבה השמחה החיסכון הזה בפרטים היה הקמצנות היחידה שאפשר להצביע עליה ב"טריו".

על החצ'פורי הענק שקיבלנו הם כתבו למשל: "מאפה בצורת סירה ממולא בגבינות עם ביצה עלומה". אתם רציניים? הרי מדובר בפאקינג יצירת פאר קולינרית. למה לא תפנקו אותנו בכמה פרטים, הסברים והוראות אכילה.

בואו, אני אעזור לכם. בחינם: "אצ'רולי - מאפה בצק זוגי מבצק שמרים בצורת הר געש פעיל שממולא בארבעה סוגי גבינות (בדרך כלל מוצרלה צפתית או בולגרית, צהובה כלשהי, גבינת חמד וכמובן הסולגני הגאורגית). במרכז המאפה פתח שבמרכזו שופכים ביצת עין וחמאה שמוסיפים מיד עם הוצאת החצ'פורי מהתנור, כדי שהביצה תתבשל מהחום של הגבינה הרותחת".

הבנתם מה קורה כאן? מה ההבדל? אם היו נותנים לי להוסיף לתיאור עוד כמה מילים, הייתי מוסיף שתערובת הגבינות הרותחת והמדהימה מגיעה לכל קצוות הר הגעש הבצקי. תבינו, לא מחפפים כאן. כמות עצומה של גבינה שמגיעה לכל פינה. תענוג צרוף.

הגאורגים היו ידועים תמיד כאנשים נדיבים וזה הורגש כאמור בחצ'פורי אבל באימרולי מישהו איבד כל רסן מבחינת הכמות העצומה של הגבינות. אני זוכר שבפעם הראשונה שהגעתי לאמריקה, פעם כשעוד יכולתי להרשות לעצמי, נכנסתי למעדנייה וביקשתי סנדוויץ' עם נקניק.

אז הם הכינו לי כריך עם שתי פרוסות דקות של לחם וביניהן קילו נקניקים שיכלו להספיק לי אפילו בתיכון, כשהייתי רעב במיוחד, לשנה שלמה של כריכים לבית הספר.

אז ככה זה הגבינות ב"טריו". אבל החבר'ה ב"טריו" מתארים את האימרולי שלהם באותה קמצנות מילולית אופיינית שבאה לידי ביטוי גם בחצ'פורי: "מאפה בצורת עיגול ממולא בכמה סוגי גבינה". תגידו, אתם מטורפים? זה כמו לקרוא לבר רפאלי "בן אדם מסוג נקבה עם תווי פנים סבירים". אבל זהו, נתתי לכם את עצמי בחצ'פורי. הסברתי לכם מה צריך לעשות ואני גמרתי לעשות טובות.

אה, והיה גם סלט גרוזיני. מדהים שדווקא שם הם מפרטים את המרכיבים, כאילו שלא ראיתי שהירקות חתוכים גס.

פייר, הייתי יכול לשלוח תמונות ולהגיד לאנשים שאני בבאטומי. אבל א' - אני לא בן אדם כזה, וב' - אף אחד לא היה מאמין לי. משום מה כולם יודעים שהכי רחוק שאני יכול להגיע תיירותית זה אשדוד.

מראה מקום:

"טריו", חוף הקשתות אשדוד

טלפון: 08-9562929

ימי פעילות: כל השבוע,
09:00 עד 03:00 

פסקול: מוזיקה רוסית

תג מחיר: סלט גרוזיני - 42 שקל; אצ'רולי - 47 שקל; אימרולי - 58 שקל; שני קולה - 18 שקל.
סך הכל: 165 שקל