במאי 1594 הוצא להורג ד"ר רודריגו לופז, הרופא היהודי של המלכה אליזבת הראשונה שהורשע בבגידה. הרופא המסור, שהצליח לשמור על בריאותה של המלכה המבוגרת גם כאשר רבים חלו סביבה בגלל החורף הקשה שעבר על הממלכה, מצא את עצמו מואשם כי התכוון להרעיל את המלכה בהוראת יריבה, פיליפה מלך ספרד.

כל ניסיונותיו של ד"ר לופז לטעון שהוא נאמן למלכה ולממלכה ולא למלך ספרד, שממנה גורשו כמאה שנה קודם לכן בני עמו, נפלו על אוזניים חסומות.

צילום: index open

כנראה שד"ר לופז היה מטרה נוחה לתככנים בחצר המלכה בגלל מוצאו. הוא היה אחד מאותם בני אנוסים פורטוגלים ששמרו בסוד על יהדותם מפחד האינקוויזיציה. גם כשהגיע בבגרותו ללונדון, הוא הוסיף להתנהג כלפי חוץ כנוצרי ובתוך ביתו שמר על המנהגים היהודים.

כנראה שהסוד של ד"ר לופז היה גלוי לכל שכן למרות שהשתלב היטב בחברה הגבוהה האנגלית וזכה להצלחה מסחררת מבחינה מקצועית, הוא המשיך לחיות בתוך קהילת היהודים האנוסים. במקביל, קיים ד"ר לופז קשרי מסחר עם ספרד ופורטוגל (ועל הדרך ניצל את קשריו הענפים עם היהודים האנוסים שנותרו בארצות אלה לטובת שליחויות דיפלומטיות).

נראה שהמלכה אהבה את ד"ר לופז. שלושה חודשים חלפו עד שגזר דינו הוצא לפועל (על פי רוב גזר הדין בוצע תוך יממה). חוץ מזה המלכה לא החרימה את רכושו, כנהוג במקרה של אנשים שהואשמו בבגידה, ואפשרה לאשתו ובנו של ד"ר לופז להמשיך לחיות את החיים שלהם הורגלו.

וכך, ד"ר לופז, איש מכובד ומצליח, שיש אומרים שבדמותו עוצב שיילוק של שייקספיר, נגרר אל הכיכר והוצא להורג לקול הקהל שטוף השנאה שצהל למראה "היהודי הבוגדני" שמקבל את המגיע לו. אם ניתן להסתמך על נוסח גזרי הדין של אותה תקופה, היה זה מוות מחריד במיוחד.

אפשר רק לדמיין את הרופא הלא צעיר, שירד בין רגע מגדולתו, יושב בתאו האפל ומנסה להוכיח את חפותו ללא הצלחה. והוא לא היחיד. לא פעם אנחנו שומעים על דמויות מן העבר שבזמן אמת הואשמו בהאשמות שונות ורק אחרי עשרות ואפילו מאות שנים התבררה חפותם.

שמה של פרשת השבוע שלנו וזו שאחריה הפכו למטבע לשון בשפה העברית: "אחרי מות קדושים אמור". הפרשה נפתחת באזכור מותם מידי שמיים של שני בני אהרון אחרי שהקטירו קטורת בניגוד להוראות. אבל רגע, למה המקרא צריך להזכיר זאת שוב? הרי על מות בני אהרון סיפרו לנו פסוקים רבים קודם לכן והמקרא ידוע בתמציותו.

תשובה אפשרית היא בהמשך הפרשה שעוסק במצוות יום הכיפורים – היום שנועד לטהר את בני האדם מחטאיהם. אולי החזרה באה לקשור בין שני הדברים – אחרי החטא והכפרה יש סליחה. והעניין נרמז גם בשמות הפרשות הרודפות – אחרי מות קדושים אמור. אחרי המוות (או אולי החזרה מהחטא לפי הפרשנות של ברוריה אשת רבי מאיר עליה סיפרנו בטור קודם) יש כפרה ולא צריך להמשיך לדון בעניין. כולנו בני אדם וכולנו טועים לפעמים, וגם אם לא טעינו יתכן שבעתיד צדקתנו תצא לאור, כמו שקרה לד"ר לופז ש-400 שנה לאחר מותו לקח על עצמו המשפטן חיים שנהב לשמש כסנגורו.

אגב, טחנות הצדק זזות לאט אבל הן טוחנות: שש שנים לאחר הריגתו של ד"ר לופז הוצא להורג באותה הדרך הרוזן מאסקס, איש כוחני ושאפתן שהוביל את העלילה נגד הרופא היהודי. עם משפחתו אליזבת לא עשתה חסד ואת הרכוש העבירה לקופתה.