1. עתיד לוט בערפל

האם בקרוב נתאחד עם תל אביב? אם דבר לא ישתנה, ב-2023 תהפוך בת ים לרובע בתוך תל אביב. יש מי שטוען שמדובר בבשורת איוב שתמחק את זהות העיר. יש מי שמחריף, וטוען שמדובר בצעד שיהפוך את בתים לדרום תל אביב ולמקלט עבור נתינים זרים. מנגד, יש את התושבים המשוכנעים שהאיחוד יעשה רק טוב לערך הדירות, ישפר את השירות לתושב, ויוריד את מיסי הארנונה הגבוהים. לאלה ואלה ניתן להוסיף את הקבוצה הטוענת שמדובר בתכנית שלעולם לא תתממש. מה צופן העתיד? לא ידוע. נותר רק לתהות האם ראש העירייה שייבחר באוקטובר הקרוב יהיה גם ראש העירייה אחרון של בת ים.

בת ים. מהגירעון ועד אולמות הכדורסל | צילום: קובי קואנקס

2. הגירעון והארנונה

כסף כסף: לעיריית בת ים אין כסף. הגירעון התקציבי העמוק היא עובדה שקשה להתווכח איתה, והיא נובעת מכה וכמה סיבות. כתוצאה מחיסרון הכיס, נדרשים התושבים לשלם יותר, והארנונה בבת ים היא מהגבוהות בישראל. מצבו העגום של התקציב, המקשה לעירייה להעניק לתושבים שירותים עירוניים מיטביים, הוליד משבר, שגרר עתירה עירונית לבג"צ בדרישה לשוויון כלכלי לתושבי בת ים, שהוליד וועדה במשרד הפנים שהמליצה על איחוד עם תל אביב (עיין ערך מכה ראשונה). עד לאיחוד הוכנס לעיר חשב מלווה מטעם משרד הפנים, שמלווה ומגביל את תנועותיה. התושבים? ממשיכים לשלם סכומי ארנונה מופרזים.

3. הצפיפות

אין מקום לנשום כאן: 8.167 מ"ר זה גודלה של בת ים, ונכון לסוף 2016 חיו בה קרוב ל-130 אלף תושבים. אם תורידו מהשטח הזה דונם של בית עלמין, שטח גדול המשמש את בית החולים 'אברבאנל', ומובלעת של לחולון, תגלו שלא נשאר הרבה מקום לתושבים, ובוודאי שלא לאזורי תעשייה, מסחר ובילוי גדולים ומניבי הכנסות. התוצאה היא מיעוט יחסי של פארקים וגינות (על מצבם נרחיב בהמשך), הרבה בתי שיכונים צפופים, והמהלך החדש: גורדי שחקים שיגדילו את מספר התושבים, ואת רמת הצפיפות. גם על קו המים, הופכים הטיילת והחוף בקיץ למוקדי צפיפות גדולים, ונותר רק לברוח אל שובר הגלים בחוף סלע, ממנו הכל נראה רחוק ושקט. 

4. מצב הגינות

טעון טיפוח: הפארק "הגדול" בעיר הוא 'גן העיר'. מעליו מרחפים גורדי שחקים, שבנייתם גזלה חלק מהשטח הירוק. ברחבי העיר פזורות גינות קטנות ובינוניות, אבל מי שגדל בעיר יודע שרובן כמעט ולא השתנו בעשורים האחרונים. לזכות העירייה נאמר שיש ניסיון לטפל בבעיה. חלק מהגינות שוקמו, שופצו והוצללו, ואחרות עוברות וונדליזם באופן קבוע, כך שנדנדות תקינות הן עדיין לא דבר נפוץ. עבור הורים לילדים קטנים, שלא דורשים הרבה: רק גינה קטנה, מוצללת, נקייה (ועל כך במכה הבאה), מטופחת עם מתקנים תקינים, מדובר במכה לא פשוטה, המחייבת אותם לעיתים להרחיק אל מעבר לגבולות העיר רק בשביל בילוי של אחר הצהריים.

5. ניקיון

אז זהו, שאין: אנחנו לא מחפשים אשמים, והאחריות מתחלקת בין העירייה שאחראית על הניקיון לבין התושבים שמלכלכים בלי התחשבות. אבל העובדה היא שהעיר, על גינותיה, מדרכותיה ורחובותיה, לא נקייה. הרחובות מלאים גללי כלבים, בצדי הרחוב מוטלים עטיפות חטיפים, בדלי סיגריה, שאריות אוכל, בגדים, וחפצי ריהוט וחשמל ישנים שהושלכו מהבתים. אפילו אסלה משומשת, מדירה שעברה שיפוץ, הספיקה לעמוד ימים ארוכים כפסל סביבתי באחד מרחובות העיר לאחרונה. תושבי העיר כבר למדו להתעלם או לסנן תסכול שקט כששוב הספסל ליד הבית מוקף קליפות גרעינים ושברי בקבוקים. במאמץ משותף אולי המכה הזאת לא תיכלל ברשימת המכות של השנה הבאה.

6. מצוקת חנייה

כי בסוף נחנה על העצים: במכה השלישית הזכרנו את הצפיפות, אך לא ציינו שלחלק ניכר מתושבי העיר יש רכב פרטי, לפעמים שניים. מספר שצפוי לגדול עוד יותר כשתסתיים הבנייה הגבוהה בעיר, ותכניות הפינוי בינוי והתמ"א 38, ששלטיהם ממלאים את העיר. איפה מחנים את הרכב בעיר שאינה מותאמת למספר כה גדול של רכבים? התשובה היא: בכל מקום. על המדרכות, נתיבי נסיעה, תחנות אוטובוס, אדום לבן, בכניסה לשערי חניונים, ובחסימת רכבים אחרים. הסובלים העיקריים הם הולכי הרגל, הנכים ובעלי עגלות התינוק, שנאלצים לרדת לכביש, לסכן את חייהם.

יותר מדי תאונות | צילום: תיעוד מבצעי מד"א

7. תאונות דרכים

שיאנית שלילית בתאונות: זה קורה כמעט מדי יום. עשרות תאונות בחודש, ומאות נפגעים בשנה. האוכלוסייה הפגיעה ביותר היא אוכלוסיית הקשישים (זה המקום להזכיר שבת ים היא אחת הערים הקשישות ביותר בישראל). מדוע מספר תאונות הדרכים בעיר כה גדול? תלוי את מי שואלים. התוצאה היא אחת: מספר התאונות בעיר גבוה מהממוצע הארצי. הן מתרחשות כמדי יום, וכל אחת מהן בעלת פוטנציאל קטלני. יש מקומות מועדים לפורענות, צמתים מסוכנים שחייבים להפוך לכיכר, ואחרים שחייבים אכיפת יתר של פקחי חנייה. מדוע? חנייה אסורה חוסמת לעיתים את שדה הראייה.

8. לאן בורחים העסקים?

זה לא עסק: הטיילת של בת ים היא אחת היפות בישראל, אך טיול קצר לאורכה מגלה יותר משרדי תיווך ממקומות בילוי, בתי קפה ומסעדות. למעלה מ-700 עסקים נסגרו בעיר רק בשנה החולפת, וההסבר שנותנים העוזבים הוא קושי גדול בהשגת רישיון עסק, וקשיים בירוקרטיים מכבידים. כך הפכה הטיילת היפה ממקום בילוי למקום של עסקנים ובעלי משרדים, וכך בהדרגה אנחנו עשויים לאבד את המנוף הכי שימושי לצמיחה עירונית, והיתרון שלנו מול שכנותינו. זה הזמן להעלים את המכה הזו, לעזור לבעלי העסקים ולהחזיר את הטיילת לגדולתה.

אבירי בת ים. געגועים לקבוצה בלאומית | צילום באדיבות המועדון

9. אין ספורט

כרטיס אדום: עם כל הכבוד להצלחה הלא מבוטלת של מכבי בת ים (ארצית) בכדורסל, או לעונת הקאמבק המרגשת של אליצור בת ים בליגה ב' אחרי שנעלמה כליל ממפת הספורט הישראלי, בעיר שלנו אין ספורט תחרותי ומקצועני. ספורט קהילתי כמו מאמנט הוא ערך חשוב, כמו גם תחרויות גלישת גלים בים, או מועדוני שחייה מצליחים לנערים ונערות, אבל בת ים, ראויה שהיה לה מקום בליגות המקצועניות של הכדורגל וכדורסל, ובעבר הלא רחוק גם היה לה. אין סיבה שהילדים המוכשרים שגדלים בעיר יפזלו למועדוני הכדור בתל אביב או בראשון לציון. חשוב שבת ים תהיה על המפה, אבל גם בספורט.   

10. כתם השחיתות

קרב התדמית: את המכה הזו השארנו לסוף כי אף אחד לא אוהב לדבר עליה. בשנים האחרונות בת ים עברה מהפכה. החינוך עלה כיתה והיום כבר מועמד לדוקטורט, הטיילת טופחה ופרחה, פסטיבלים הגיעו לעיר, והתדמית השלילית של העיר, החלה להתפוגג. כבר כמעט אפשר היה לומר בגאווה: אני בת ימי. לצערנו, המצב החל להתדרדר שוב לאחר שראש העירייה, אהוב התושבים, שלומי לחיאני, הורשע בעבירות של הפרת אמונים. עם הכתם הזה אף אחד מתושבי העיר לא רוצה לחיות - לתשומת לב ראש העירייה הנוכחי וכל מי שיבוא אחריו.