חוזרים למצרים | צילום: EPA

בעוד כמה שעות נשב רובנו לשולחן ליל הסדר, נקרא את ההגדה, נאכל מצה ומרור ונספר ביציאת מצרים. סיפור יציאת מצרים הוא אחד מהאירועים המכוננים של עם ישראל – העבדות הקשה תחת פרעה, הבריחה החפוזה וקריעת ים סוף. אבל נראה שלמרות שמצרים תוארה כרעה לעם ישראל, הם לא היססו לחזור אליה. ולא, הכוונה לא לחופשות בסיני.

בימי בית שני חיה באלכסנדריה קהילה יהודית גדולה וחשובה, ואפילו פעל במצרים מקדש חוניו, במקביל למקדש שבירושלים. אבל מתברר שיהודים התגוררו במצרים עוד הרבה לפני כן, זמן מה לפני חורבן בית ראשון וגלות בבל.

במאה ה-19 נחשפו "מכתבי יב" – מכתבים על קלף, פפירוס ושברי חרס, ששפכו אור על חייה של קהילה יהודית באי השוכן בדרום מצרים. "יב" משמעותו פיל וכך גם נקרא האי ביוונית "אלפנטינה", כנראה מכיוון שבמקום התקיים סחר בשנהבים. ומכאן המילה בעברית לתיאור שן הפיל. שנהב – שן של יב.

מתברר שהקהילה היהודית במקום הייתה בעיקרה של צבא שכירי חרב יהודים ששירתו בצבא הפרסי ושמרו על הגבול. מכתבי יב, שרובם מזכירים עניינים מנהלתיים ויומיומיים מראים שהחיילים התערו בקהילה המקומית, עסקו במסחר ונשאו נשים מקומיות, אבל שמרו על מנהגים יהודיים.

אחד המכתבים המסקרנים ביותר מכונה "אגרת הפסח" – מעין פקודה צבאית שנשלחה לחיילים על ידי אדם בשם חנניה: "בירח תעובי יהיה פסח לחיל היהודים", כותב אותו חנניה לחיילים, "עתה גם אתם מנו ארבעה עשר יום בחודש ניסן ועשו פסח. ומן יום חמישה עשר עד יום עשרים ואחד לניסן השמרו. עבודה אל תעשו... אף שיכר אל תשתו וכל דבר אשר שאור בו".

על קיומו של ליל סדר, קריאה בהגדה ואכילת מרור אותו חנניה לא אומר דבר לחיילים, שכן צריך לזכור שאמנם ליל הסדר מהווה את עיקר חג הפסח בימינו אולם בעבר היה שיא החג הקרבת קורבן הפסח.

חג שמח!