"פרידה" הוא מופע מחול חדש שמעלה תיאטרון הבימה, והשאלות המתבקשת הן למה הבימה? למה על חייה של פרידה קאלו ולמה עכשיו? 

לפני הכל, קצת היסטוריה - הציירת המקסיקנית פרידה קאלו, היתה בת לאב יהודי גרמני (קארל וילהלם קאלו) ואם קתולית ממוצא אינדיאני-ספרדי. השניים חיו במקסיקו ולמרבה החרדה, גילו כי בתם פרידה נפגעה ממחלת הפוליו, דבר שהותיר אותה נכה. אם לא די בכך, בגיל 18 פרידה נפגעה בתאונת דרכים, והנכות שלה החריפה ולוותה בכאבים עזים. היא היתה נשואה לצייר המקסיקני דייגו ריברה, וזכתה לפרסום בזכות הדיוקנים העצמיים שלה, אותם ניתן היה לזהות בקלות, בשל חיבתה לגבות מחוברות. לבני הזוג לא היו ילדים, ואחרי שנים של ייסורים וכאבי תופת, בגידות ומריבות, פרידה הלכה לעולמה והיא בת 47 בלבד. 

אנה ארונוב. צילום: דניאל אלסטר

בהבימה מיצבו את המופע כ"יצירה לתיאטרון ומחול", ולא כמופע מחול, מה שגרם לכך שבמופע שבו אנו צפינו, שלושה אנשים קמו ועזבו בשלב מוקדם יחסית.  

למעשה מדובר במופע מחול שבמרכזו קבוצת רקדנים מוכשרת, שאותה הנהיג הכוריאוגרף אביחי חכם (זוכה פעמיים בפרס התאטרון בקטגוריית עיצוב הכוריאוגרפיה למחזות הזמר "גברתי הנאווה" ו"אוויטה"). חכם החליט לנקוט בקו מינימליסטי, עם מעט אביזרי במה. גם התפאורה, בחלקה האחורי של הבמה, משתמשת בעיקר במשחקי אור וצל, ולא בתפאורה "מקובלת".

הרקדנים לבושים חלק מהמופע, בבגד גוף לבן ושקוף למחצה, מה שגורם למופע להבליט את החלקים האינטימיים שלו, תרתי משמע. המופע עוקב אחר סיפור חייה של של קאלו, ומציג תחנות בולטות בחייה, כמו למשל הנכות שמרתקת אותה לכסא גלגלים, שבאה ידי ביטוי במופע, בקטע בו ארונוב מנסה להיחלץ מהכיסא, בתנועות דרמטיות, בניסיון להמשיך ולרקוד.

בשורה התחתונה - חובבי מחול מודרני, ייהנו לראות את ארונוב, במופע מלא עוצמה, המשולב מוזיקה לטינית ישנה ואהובה. 

כל מי שלא מכורים למחול או לארונוב, יישארו עם כמה סימני שאלה מטרידים. לדוגמה, מדוע בקטעי הקריינות הקצרים, בהם פרידה "מדברת על עצמה", לא ארונוב היא זו שמדברת אלא לירז צ'רכי. אבל כנראה שמדובר בדמות שנועדה מראש להישאר אניגמטית. או כפי שאמר אלחנדרו גומס אריאס, ידידה הטוב של המנוחה: "מי הייתה פרידה קאלו? בלתי אפשרי לתת תשובה מדויקת לשאלה זו. האישיות של פרידה הייתה כה מורכבת ומלאת סתירות, שניתן לומר שהיו 'פרידות' רבות. כנראה אף אחת מהן לא הייתה האישה שפרידה קאלו רצתה להיות".

אביחי חכם שיצר את המופע הסכים בשמחה להתמודד עם הביקורת. 

לדוגמה, על השאלה מדוע את קטעי הקישור המוקלטים מבצעת לירז צ'רכי ולא ארונוב, הוא השיב: "צ׳רכי פתחה את ההצגה ובהסתמך על כישוריה כשחקנית בחרתי בה להקליט את קטעי היומן והשירה שמלווים את המופע. עם כניסתה להריון החליפה אותה אנה ארונוב. הביצוע של לירז מביא אל הבמה מרקם עדין של מקום ואווירה, ועל כן מצאתי שאין סיבה להקליט פסקול בקולה של שחקנית אחרת". 

מדוע להעלות מופע דווקא על פרידה קאלו? 

"בחרתי בפרידה קאלו כיוון שהיצירה שלה, כמו גם סיפור חייה, מרתקים אותי. החופש לבטא יופי וכיעור, רגעים של אושר וכאב באופן סוער ומופשט - כל אלה מרכיבים פסיפס אנושי שאיפשר לי ליצור מרקם תנועתי מורכב כמו אישיותה".

מדוע דווקא הבימה, שהוא התיאטרון הלאומי, נבחר כבית ליצירת המחול הזו, דבר שעלול ליצור מחאה בקרב חלק מהמנויים הוותיקים? 

"תיאטרון מחול הוא ז׳אנר שאינו נוכח דיו בתיאטרון. זהו מופע שמושתת על מחול, אך בניגוד להפשטה המקובלת בעולמות של מחול, היצירה הזו מבוססת על ערכים נרטיביים בהן מתאפיינות יצירות תיאטרון בדרך כלל. לנרטיב יש מקום של כבוד ביצירה בכלל ובביטוי התנועתי שרקמתי בפרט. סקירה של הז׳אנר הזה בעולם תעיד על כך שיותר ויותר תאטראות חשובים בעולם מפיקים יצירות תאטרון מחול ברפרטואר שלהם. דווקא משום כך אני חושב שהבחירה של התיאטרון הלאומי להפיק את 'פרידה' כחלק מן הרפרטואר בעונה החולפת היא אמיצה ובעיקר מרחיבה את הטווח היצירתי המוצג בפני קהל המנויים".