את רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים מכיר רועי הורביץ מקרוב. מפניו העייפות ניבטים מהרגע הראשון הכעס, התסכול ותחושת אי־הוודאות בשל מערכת היחסים הממושכת הזאת.

הורביץ בן ה־19 הוא יוצר, מלחין, מתנדב בשירות לאומי עם ילדים בסיכון וגם - או שמא יש לומר בעיקר - בנו של איסמעיל חאקי, טורקי־מוסלמי שעומד בימים אלה בפני גירוש מישראל. כרגע מוגדר האב על ידי רשות האוכלוסין - "שוהה בלתי חוקי". והזמן לא עובד לטובתו.

הורוביץ' וחאקי. בן 19 באמת יכול להיות עצמאי? | צילום: קובי קואנקס

הגירוש הראשון
המשפחה של הורביץ שונה מעט בנוף הישראלי. רועי הוא בנה של אירית ז"ל, ישראלית ויהודייה, ושל איסמאיל, טורקי־מוסלמי שבעבר כבר גורש מהארץ (שם יש לו משפחה נוספת, שהקים לפני שפגש באירית ז"ל). לאחר ניסיונות ארוכים ומתישים הצליח איסמעיל לחזור ארצה לפני שש שנים, אך שנה לאחר מכן אירית הלכה לעולמה לאחר מאבק ממושך בסרטן.
בפעם הראשונה בה גורש איסמעיל מישראל היה רועי בן חמש בלבד. ביום שני שעבר, כאשר הגיע הבן עם אביו למשרד הפנים על מנת לחדש את אשרת השהייה שלו, נתקלו השניים בהפתעה לא נעימה. "הגענו בעצם שבוע לפני שהתוקף של הוויזה היה אמור לפוג", משחזר הורביץ. "שם נאמר לנו שבאוקטובר נשלח אלינו מכתב ובו נאמר שהוועדה של רשות האוכלוסין החליטה שהוויזה לא תחודש. המכתב חזר בדואר ובעצם מעולם לא קיבלנו אותו. רק בשבוע שעבר נוכחנו לדעת שזה המצב".

הם הסבירו למה?
"לא נתנו לו סיבה. הפקידה שם זרקה מילה על זה שאני כבר מספיק גדול ויכול להסתדר בעצמי, אבל לא סיפרו לנו באמת. המילה גירוש לא נאמרה בקול, אבל כולנו יודעים שזה מה שהולך להיות. העניין הוא שאם ידענו קודם, היינו יכולים לפעול ולערער, אבל הגענו למצב שאנחנו עם הגב אל הקיר".

אז מה המצב כרגע?
בעוד חצי שנה עתיד להיות הערעור על ההחלטה של הוועדה שלא לחדש לו את הוויזה, שלאחריו אם טענותינו לא יתקבלו הוא יגורש. מה שמשאיר אותו כרגע כאן זה ההליכים המשפטיים שבהם הוא נמצא: ניסיון לקבל בחזרה את הוויזה ולהישאר איתי".

יש לך זיכרון מהפעם הראשונה שבה הוא גורש?
"לא. הייתי יחסית קטן אבל אני זוכר שבפעם הקודמת הוא גורש כי הוא היה עובד זר. הוא היה צריך להוכיח שהוא אבא שלי, עבר בדיקות, ישב בכלא כחצי שנה ואחרי התהליך הבירוקרטי ואחרי שכל הבדיקות נעשו, רשות האוכלוסין לא התרצתה וגירשו אותו בחזרה לטורקיה".

אז בעצם התחלת להכיר אותו באמת רק לפני שש שנים.
"כן. בסופו של דבר אמא שלי היא זאת שגידלה אותי. אבא שלי הוא לא בן אדם שהכי קל להסתדר איתו אבל הוא בן אדם טוב. הוא קורע את התחת והוא יעשה הכל כדי שיהיה לי טוב. זה לא מובן מאליו. כאשר הוא לא היה איתנו, זה היה שונה ממש.

"היינו גרים בשכונת הקרוונים שבעיר, והייתה לנו חצר ענקית. כשהוא חזר אלינו הוא דאג שכל הבית יהיה כמו שצריך, הוא היה משפץ ומתקן את מה שהיה צריך לתקן. פתאום אמא ואני כבר לא היינו לבד. גם אני יכולתי פתאום לצאת, להכיר אנשים, ליצור חברויות, להתחיל לחיות. בשכונה כולם אוהבים אותו".

הוא דובר עברית?
"קצת, בעיקר טורקית. הוא עובד בעסקי הבנייה. כעת הוא לא יכול לעבוד בשום דבר כי אין לו אשרת עבודה, אבל בעיקרון מאז שהוא צעיר הוא עבד בבנייה ובשיפוץ. נכון שבזה הרגע לא מגרשים אותו, אבל לא מאפשרים לו לעבוד וזה מספיק נורא כשלעצמו".

אתה מוכן נפשית לרגע שאולי האיום יתממש והוא לא יישאר פה איתך?
"כרגע הוא פה איתי והוא לא רוצה ללכת. אני יכול לשרוד לבד, עם כמה שזה קשה ולא נעים, אבל אני רוצה אותו איתי. אני רוצה שאם הוא יעזוב את הארץ, זה יהיה כי הוא רוצה. רק שלא יגרשו אותו. אני לא מסכים לזה. זה הזוי מבחינתי".


"אני שייך לכאן"
איך זה היה לגדול בין ישראלים, כאשר יודעים שאבא שלך הוא מוסלמי?
"גדלתי כמו כולם. לא היינו עשירים או מבוססים יותר מדי, עבדנו קשה. כשאבי לא היה איתנו, לא הייתי חברותי והייתי סגור עם אמא שלי בבית. החברים בשכונה ובבית ספר ידעו על המצב שלי אבל אף פעם לא חוויתי סוג של גזענות מכיוונם. ויכול להיות שזה רק עניין של מזל, שבחרתי להקיף את עצמי באנשים טובים".

מבחינתך, אתה מרגיש יותר ישראלי או יותר טורקי?
"אני אוהב את הארץ שלנו, וזה מה שקובע. אני מטייל בה ללא הרף. אני אוהב במיוחד את השפה העברית. אני אפילו מלמד חבר'ה מפרויקט תגלית. אני לא מרגיש שאני יכול לגור בטורקיה, או בכל מקום אחר לצורך העניין. אני ישראלי־יהודי וזה חלק ממני. אני שייך לכאן".

מבחינה דתית זה מורכב יותר.
"נכון. לפי האיסלאם אני מוסלמי, ולפי היהדות אני יהודי, אבל אני אישית מגדיר את עצמי כיהודי. גדלתי על פי היהדות, אמי יהודייה וגדלתי בארץ בסביבת יהודים. בנוסף, אבי, מעולם לא ניסה להעניק לי חינוך מוסלמי. הוא פשוט לימד אותי להיות בן אדם טוב".

מהי העמדה האישית שלך בכל הסיפור הזה? מה אתה היית ממליץ לאבא?
"אני חושב שאני מעדיף שהוא יעזוב את הארץ מאשר שיצטרך לעבור את הסבל הזה בשנית. הבן אדם בן 63, הוא לא צעיר. אני מעדיף שיעזוב את הארץ מאשר שיישב בכלא שוב. יש לו עוד חיים לחיות. זה עצוב אבל זאת האלטרנטיבה הפחות עצובה. כשאני חושב על מה שמצפה לו בתקופה הקרובה, אני מתפרק. אני לא מוצא את עצמי. אני לא רוצה את זה בשבילו".

אתה מאמין שתצליחו בסוף להשאיר אותו בארץ?
"החשש האמיתי שלי עכשיו הוא שבמקרה שהוא יגורש הוא יקבל את החותמת האדומה, שזה אומר שהוא לא יוכל לחזור לכאן אף פעם. המחשבות על גירוש נוסף קשות מדי ואני לא יכול לדמיין אותן אפילו. תביני, אני מקווה שאצליח להסתדר לבד אבל זה יהיה מאוד קשה. אני מגדיר את עצמי כבן אדם עצמאי, אבל כרגע אני עומד על הרגליים בזכותו, והוא זה שאחראי על הכל בבית. הוא המשפחה שלי. אין לי עוד אף אחד חוץ ממנו. זה הזוי בעיניי שחושבים להפריד בין אבא ובן. אני לא רוצה שזה יקרה".

החוק קובע שילד בן 19 אמור להיות אדם בוגר שיכול לדאוג לעצמו. רוב בני ה־19 בישראל רחוקים מלהיות כאלה.

"זה נכון, אבל אני חושב שמעבר לעצמאות שלי, זה לא הגיוני שייקחו לבן אדם את המשפחה שלו. גם אם הייתי בן 25 והיו באים ומגרשים את אבא שלי - זה דבר שהוא בלתי נתפס. הוא משלם מסים, והוא עובד עם תלוש משכורת, ומשלם ארנונה ומים. אין לו מינוס. הוא עושה את כל הדברים האלה ואומר תודה גם כשאין לו ביטוח רפואי, וגם כשהוא לא יכול להירשם לחברת תקשורת כמו שצריך. עכשיו באים ולוקחים את המעט שיש לו".

יש לך מסר למקבלי ההחלטות?
"שהם צריכים להסתכל יותר על האזרח הקטן. לנסות למצוא דרכים שישפרו את הבירוקרטיה הקשה שאנו נאלצים לעבור בכל התהליך הזה. יש עוד המון מקרים כאלה. אנחנו לא המקרה היחידי. אבא שלי מכיר עוד הרבה טורקים שעברו תהליכים קשים מול הרשויות. זה לא הגיוני לגרש אבא של אף אחד, וגם לא את שלי. אני מקווה שמתישהו נהיה יותר מעוד מספר במערכת".

משרד הפנים: "הבקשה נידונה בשנית ונדחתה"
"פנייתו של מר איסמעיל חאקי נבחנה בשנת 2014 על ידי הוועדה הבין משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטריים", נכתב השבוע בתגובה ממשרד הפנים. "הוועדה קבעה כי יש מקום להעניק לו רישיון שהייה עד להגיעו של הבן לגיל 18. יובהר כי שהייה ממושכת בישראל אינה מהווה כשלעצמה הצדקה למתן מעמד כמבוקש ובפרט כאשר מדובר בשהייה שלא כחוק.

"אשרת השהייה החוקית של מר חאקי הסתיימה ביום ה־16 באפריל, ולמעשה מאז הוא מוגדר כשוהה בלתי חוקי. נבהיר כי בחודש אוקטובר 2017 נידונה שוב בקשתו בוועדה הבין משרדית, שם סירבו חברי הוועדה לאשר לו המשך שהייה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו