טיילת בת ים היא ללא ספק הלב הפועם של העיר. בין חלקיה הוותיקים והחדשים, ובין האזורים המסחריים ושכונות המגורים של העיר, מהווה הטיילת פנינה ומקור לעלייה לרגל, גם לתושבים שמחוץ לעיר.

כשהיא מספקת תרבות, פנאי, ספורט ימי ואפילו מבליטה יתרונות מסחריים ונדל"ניים, קשה להתווכח עם מי שטוען שהיא הפכה למקור החיים של העיר.

הטיילת היום | צילום: קובי קואנקס

אבל יש כאלה שזוכרים שזה לא תמיד היה ככה, ואולי אפילו מתגעגעים למהדורה הפחות נוצצת של פיסת החוף הזאת. לצדם יש כאלה שלא מסתירים את הדאגה מהשתלטות המשרדים על מקומות שבהם ישבו פעם הבליינים.
תושבים נזכרו השבוע במה שהיא היתה עבורם ועבור העיר, ואמרו מה הם חושבים על גלגולה הנוכחי.

זהר ארגוב ליד הגלים

- מישל שושן (57), תושב העיר ופעיל חברתי: "אני יליד בת ים ומכיר את הטיילת מאז היותי ילד. אנשים שוכחים, אבל היו פה ימים שעוד הכל היה טבעי. וגם לאחר מכן, כשהטיילת החלה לפרוח בשנות ה־70 וה־80, היה גם אז משהו קצת בתולי. היה פה כיף אדיר.

אפילו זהר ארגוב בתקופת השפל שלו הופיע שם, אבל אז לצערנו באה גם תקופת השפל של הטיילת והיא חוותה משבר גדול והרבה מסעדות ועסקים בשטחה נסגרו. בשנים האחרונות הרסו את החופים. זה החל מגניבת החול ועד לקריסת הצוק. אין לאנשים טיפת חוף.

"הכל הפך מסחרי, אין איפה לשבת בלי לשלם הרבה כסף, ו־50 אחוז מהחנויות הפכו בכלל לחנויות תיווך. איפה נראה דבר כזה שטיילת בילוי הופכת למרכז נדל"ן? בעיניי חוף ה'סי פאלאס' הוא אחד החופים היפים במדינה אבל בלילות מגיעים אנשים מהסביבה והורסים אותו. החוף צריך לחזור לאזרחים, הוא שלנו ולא של בעלי המזנונים ולא של העירייה".

הירידה למים מרחוב ירושלים | צילום:  ארכיון עיריית בת ים

- איש ים ותיק, שמעדיף להישאר בעילום שם, מוסיף: "על החוף אני יכול לומר לך שהתושבים מתגעגעים לזמנים שהחוף היה שייך לקהל ולא לבעלי העסקים, לכך שבחוף היו מפוזרות סככות צל לשימוש הקהל, למחירים השפויים של כיסאות הנוח והשמשיות והמחירים במסעדות בחוף, מתגעגעים לרוחב החוף שהיה והצטמצם לפחות ב־50 אחוז.

"בחוף לדוגמא (טובגו), נלקח כל השטח הציבורי לטובת בעלי המסעדה בחוף. מתגעגעים לימים שהחניה הייתה בחינם, בעיקר בחלק הדרומי של החוף".

ההזנחה בשנות ה־80

- נחמן בלולו (43), גולש ותושב ותיק בעיר: "הטיילת היתה המרכז שלנו בערב אחרי הים וגם כל בוקר. עוד כשהיו חולות בטיילת הצפונית (חוף הגולשים) היינו באים לראות אם יש גלים וגם כשלא היו גלים, זה היה מרכז מפגש וגם מקום היציאה שלנו.

"ביום כיפור הטיילת היתה מקום מפגש של כל בת ים. בשנות ה־80 וה־90 נוצרה הזנחה גדולה של הטיילת. היא נראתה זוועה אבל מאז בחירתו של לחיאני הטיילת קיבלה תאוצה ונהייתה אחת היפות, במיוחד הטיילת התחתונה החדשה. אמנם יש עדיין חופים שלא מונגשים לכל הציבורים, ועל זה אני מצר, אבל הטיילת מאוד יפה ושימושית, במיוחד עם כל מתקני הספורט החדישים".

- לביא שיפמן (57), פעיל חברתי: "הזיכרון המשמעותי הראשון שלי מטיילת בת ים מבחינתי הוא מקיץ 1980. באותו זמן, דרור יעקובסון ז"ל ואני, שני סטודנטים בקורס קיץ בפיזיקה בטכניון. בביתו בחולון התכוננו לבחינה ובסוף כל יום נסענו באוטובוס לים בבת ים. כשהגענו, המוני אנשים גדשו את החוף לדוגמא ואנחנו התקררנו במים הנעימים. כשהשמש ירדה לכיוון מערב אנחנו היינו עולים לטיילת, ולוגמים בירה מול השמש השוקעת והבריזה המלטפת.

ארבע שנים לאחר מכן, בטרגדיה מצערת, נגדעו חייו של דרור והוא נטמן בבית הקברות הצבאי בחולון, סמוך כל כך לחוף הים שבו בילינו ביחד שבוע נפלא. היום, כמו בכל יום בשנים האחרונות, אני משקיף ממרפסת ביתי אל החוף לדוגמא ונזכר בקיץ ההוא ובדרור שנשאר צעיר לנצח".

תנועה ערה

- אופיר פנחסוב (40), תושב העיר, נזכר גם בצדדים אפלים יותר של הטיילת, ששימשה חצר אחורית של העיר או אולי של גוש דן כולו. "בתור ילד, הטיילת הייתה שוממת לחלוטין", הוא נזכר. "מי שגדל שם כמוני יכול להיזכר שכל בתי קפה והמסעדות הקיימות היום על רצועת החוף פשוט לא היו. 80 אחוז מהנכסים היו שוממים ואפילו לא מגודרים. הם שימשו בעיקר למשתנה ציבורית.

הטיילת היום | צילום: קובי קואנקס

בסוף הטיילת, איפה שנבנים היום כל הפרויקטים החדשים, היתה תנועה ערה של זונות. המקום היה חשוך ומדי ערב היתה שם תנועה ערה של כלי רכב ממש כמו בימי תל ברוך. חלק מחופי העיר אפילו היו גובים כסף בשבתות עבור כניסה לחוף".

המשרדים החליפו את הבילויים

- קטי פיאסצקי־מורג (34), חברת מועצת העיר: "בתור נערה הטיילת בשבילי היתה רק הדרך ליעד האמיתי - החוף. הייתי ילדת ים ושחקנית כדורעף חופים ואת מרבית הזמן הפנוי שלי ביליתי על החול או במים. ככל שחלף הזמן הטיילת הפכה למקום בילוי ולאיזור היחיד בעיר שהיה עובד בסופי השבוע ולכן נהגנו להתכנס שם בערבים.

"היום לצערי עסקים רבים בטיילת לא נועדו לבילוי ופנאי. מקומם של משרדים לא צריך להיות באיזור שמיועד לבילויים. הטיילת שלנו יכולה וצריכה להיות תוססת יותר, אין שום סיבה שהטיילת לא תמשוך אליה מבקרים מכל הארץ ומחו"ל".

- איציק דריקס (54), סגן ראש העירייה: "טיילת בת ים בכלל וחוף הסלע בפרט, היה מקור הבילוי העיקרי של בני הנוער בתקופתי, וכמובן העיגול המפורסם המחבר את הרחובות בן גוריון יוספטל. היום היא חיה, תוססת ובועטת. הכל מסחרי, בתי קפה ועוד, כשפעם היא היתה משפחתית ואינטימית. הדגל שמתנוסס בחוף הסלע הוא הסמל העיקרי שנמצא בזכרוני".

צילום: ארכיון עיריית בת ים
- מוטי בוסקילה, עוזרו של מ"מ ראש העיר רפי ברנז: "גדלתי על טיילת שהיתה חלק בלתי נפרד מגיל הטיפש עשרה, על ישיבה כל לילה בעיגול, על צעירים הולכים וחוזרים בטיילת. העיגול היה הלב של העיר בת ים. היו יושבים שם כל המי ומי. היום הטיילת יותר פתוחה לתושבי חוץ, יותר תיירותית, יותר מסחרית. בתקופה שלנו היינו מכירים כולם את כולם".

- שמעון שמואלי (34), יו"ר איגוד בני התורה בת ים: "עבורנו הבת ימים הטיילת מתחלקת לשניים. הטיילת העליונה והטיילת התחתונה (קו החוף). אני אישית אוהב יותר את קו החוף. חוף הים הוא מקום של רוגע ושלווה, מקום של התבודדות לאבא שבשמים. מקום בו אני רואה את עוצמתו וגדלותו של בורא עולם בכל גל וגל.

"גם הטיילת וגם חוף הים תמיד היו מקסימים ונפלאים, צריך רק להמשיך לשמור עליהם נקיים ומסודרים. פעם היו מגלשות מים על רצועת החוף. היום לצערנו אין, וזה חבל כי זוהי אטרקציה לצעירים. הפתגם אומר: "רק ים מוליד טיילת. אבל טיילת לעולם לא תוליד ים". לכן הטיילת מאז מעולם היתה 'הבת של הים' וכך היא תישאר".