ד"ר אנגל, השבוע. סגירת מעגל אישית ומקצועית  | צילום: קובי קואנקס

ד"ר ענת אנגל החלה את תפקידה כמנהלת בית חולים 'וולפסון' בסוף חודש פברואר 2018. כילדה שגדלה בבת ים, כרופאה מתמחה במרכז הרפואי וכמנהלת מערכות בריאות, המינוי המדובר מהווה עבורה סגירת מעגל.

אחרי לא מעט ניסיונות, מוצלחים יותר או פחות, הגיע תורה של ד"ר אנגל לממש את החזון שלה שאמור לחלץ את 'וולפסון' מהדימוי שדבק בו.

לייצר בידול

ד"ר אנגל, נשואה פלוס שניים, היא אחת משתי מנהלות שהן נשים בין בתי החולים הממשלתיים בארץ. נתון זה בעצמו מספר על תקרת הזכוכית שהיא נדרשה לנפץ, והצליחה בעיקר בזכות רקורד מרשים שהתחיל בלימודי רפואה באוניברסיטת תל אביב, המשיך בהתמחות בפנימית בבית חולים 'איכילוב', מספר התמחויות במינהל רפואי במשרד הבריאות ובהמשך, כששימשה עוזרת מנכ"ל משרד הבריאות ובעוד מספר תפקידים ניהוליים בפיקוד העורף. בתפקידה האחרון מונתה לסגנית מנהל בית חולים 'אסף הרופא'.

כיום ד"ר אנגל מתגוררת בהרצליה. "מבחינתי מדובר בחזרה הביתה", היא אומר בראיון ראשון, השבוע. "מה שמיוחד הוא שאני מכירה את המקום מתחילתו, ואני מגיעה אליו היום ממקום של לרצות לעשות את השינוי, את הקפיצה".

נכנסת לתקפיד מאוד מחייב, עם דרישה לשינוי בלי הרבה ימי חסד.

"כשנכנסתי לתפקיד אספתי את הצוות ואמרתי להם שאני הולכת בקרוב להכיר את בית החולים לעומק. מבחינתי זה אומר לעבור בשטח מחלקה־מחלקה ולשמוע את השירותים שניתנים שם ואת הייחודיות של כל מחלקה. אני מאמינה של'וולפסון' יש הרבה פוטנציאל, ולעובדים פה יש הרבה מוטיבציה להצליח. רואים את זה בברק שיש להם בעיניים".

'וולפסון' הוא אחד מבתי החולים החדשים בארץ, אך מאז שנוסד בשנות ה־80 הוא הפך למיושן ולמעשה 'התפספס'.

"כשהוא נוסד היתה מחשבה לתת שירות רפואי יותר טוב לתושבי חולון, בת ים, דרום תל אביב, מערב ראשון ואזור. לאורך הזמן בית החולים החדש אכן הלך והתיישן אבל זה משתנה. עכשיו אנחנו רואים השקעה בתוך בית החולים, חדר המיון שופץ, שופצו גם חדר הצנתורים והקומה השנייה אבל יש עוד מה לעשות ויש תשתיות שצריך להחליף, כמו גם לשנות את הנראות של בית החולים.

"מה שהתאים בשנות ה־80 והיה יפה וחדשני, היום פחות מתאים. לדעתי, וזה החזון שלי, צריך למצוא את הייחודיות שלו ולהבדיל אותו מיתר בתי החולים. המטרה שלנו היא להיות שונים, מיוחדים וגם מעוררי השראה. אני רוצה שאנשים ירצו לבוא לוולפסון, אם זה מטופלים או עובדים שיעזרו לו לצמוח".

צילום: קובי קואנקס

לצד שינויים פרסונאליים בשורת ההנהלה, ד"ר אנגל הטמיעה גם שינויים שימושיים, כמו חדר פליאטיבי ראשון מסוגו בישראל. "מדובר בחדר תומך לאנשים הסובלים ממחלות קשות, מה שקוראים לו 'הוספיס' במקומות מסוימים, שם ניתנת המעטפת הפיזית והרגשית לחולים עם מחלה חשוכת מרפאה שדורשת את התמיכה למטופלים ולמשפחתם.

זה מתחיל במיון, בחדר שעוצב על ידי אדריכלית והמשפחה יכולה להיות לצד המטופל ושם מתחילה ההערכה. יש שם רופא, אחות ועובד סוציאלי, אם אלה כאבים או חרדה או דיכאון או צורך בליווי רוחני, בחדר הפליאטיבי מבררים את הצורך ונותנים את המענה כבר במיון".

הפגייה ב'וולפסון' נבחרה לפגייה הטובה בארץ, דווקא זו של בית החולים הקטן, זה ששמו לא הלך לפניו בעשורים האחרונים. איך את מסבירה את זה?

"יש שם גם את הניהול הנכון וגם את הצוות שמאוד מסור ונחוש לתת את הטיפול, וזה לאורך שנים. מה שרואים זו תוצאה של מדידה, אני בטוחה שאם יבדקו את המחלקות האחרות יהיו תוצאות דומות ואנחנו מאוד גאים בהן".

גם מחלקת הלב ידועה, בזכות פרויקט 'הצל לבו של ילד'.

"המיומנות שנרכשה בעקבות הניתוחים שמתבצעים שם, היא מיומנות שלדעתי לא קיימת בכל הארץ. הם נתקלים במומי לב שכמעט לא רואים כאן. הרופאים פה הם רופאים מצוינים שבאופן בטוח אפשר להפקיד בידיהם את הילדים אם צריך, והמיומנות הזו משליכה על ניתוחי לב במבוגרים".

כיום, בית החולים לילדים ב'וולפסון' בשלבי בנייה מתקדמים, בשנה הבאה הוא ייפתח, "יהיו שם את הטכנולוגיות הכי מתקדמות, טיפול נמרץ, שלושה חדרי ניתוח, גם לב וגם אחרים", במרכז הרפואי פועלת גם מרפאה ייחודית לילדים בשם 'מגן' (מטבולית גנטית נוירולוגית) ומכל הארץ מטפלים במחלקה בילדים שיש להם מחלות נוירולוגיות ומחלות ייחודיות של שריש שלד ומחלות גנטיות.

"חוץ מהנשמה והאכפתיות יש שם שילוב של אנשי צוות מכמה מקצועות, גנטיקאים ונוירולוגית ילדים ורפואה משלימה ועובדים סוציאלים, אם אני מסתכלת על החזון שלי לתת רפואה שהיא הוליסטית, שיש לה ערך מוסף למטופלים, אז זה אחד המקומות שמדגימים את זה".

שאלה של כסף

בבית החולים פועלת גם מרפאה בריאטרית המתמחה בתחום הניתוחים הבריאטריים, ישנה מרפאה של השמנה וסוכרת, מחלקת ריאות (אחת משתיים בארץ), יחידת טראומה עם ארבע מיטות, מכון אונקולוגיה, בדיקות דימות ואם.אר.איי, חדר 4 (לטיפול בנפגעי ונפגעות תקיפה מינית), מרפאת כאב, חדר צנתורים חדש, מחלקת אורולוגיה ייחודית, בית ספר לסיעוד שנמצא במקום הראשון בארץ בין בתי החולים הממשלתיים, ועוד המון יוזמות חדשות שיצרו התעניינות והובילו לאין ספור ביקורים רשמיים במרכז הרפואי. אך לצד כל זה, קשה להתעלם מהבעיות.

כמו בכל שנה, ישנם עומסים בעיקר בתקופת החורף. איך את מתכוונת להתמודד איתם?

"אנחנו מגלים פה גמישות תפעולית, שמים או משכיבים חולים במחלקות אחרות אם יש שם מיטות, מווסתים את החולים, והכי חשוב זה היחס של הצוות, שמירה על הפרטיות של החולים במסדרון וגם במחלקות".

לעומסים האלה יש השפעה שבאה לידי ביטוי כבר במיון. מקרי אלימות נגד צוותים רפואיים ומאבטחים לא פסחו על בית החולים.

"התפקיד שלנו הוא לתת את תחושת הביטחון במקרה שקורה משהו - אז יש לנו פה שוטר שנותן מענה בעת הצורך. אנחנו גם מכשירים את הצוותים עצמם לדעת איך להכיל אירועים כאלו עד שמגיעים אנשי הביטחון וזה מה שאנחנו עושים. יש אנשי ביטחון מאוד מקצועיים ואם צריך אז משטרה, יש מענה לאירועים האלה שהוא מענה מאוד נחוש".

"לתת למטופל רפואה בעלת ערך" |צילום: קובי קואנקס

כדי להוביל את המרכז הרפואי למקום טוב יותר, צריך כסף. איך משיגים אותו?

"זו משימה מתמדת, גם מהרמה של הממונה ממשרד הבריאות, להציג את בית החולים כבית חולים שחייב להתקיים בצורה עצמאית. יש תקציב והתפקיד שלי הוא להגדיל אותו.

"אני באמת רוצה שבית החולים יביא הכנסות ויחזיק את עצמו, אם זה דרך פגישות עם קופות חולים במטרה לייצר הסכמים נכונים, ולהביא כמה שיותר מטופלים ויולדות. בנוסף, אנחנו צריכים להביא תורמים שרוצים להשקיע בבית החולים, שרואים את הפוטנציאל שלו, וזו עבודה יומיומית, לדעת לאן אנחנו יכולים להגיע ומה אנחנו צריכים לעשות כדי להתקדם".

דיברת על החזון שלך, לייצר ייחודיות. איך מייצרים אותה?

"אני רוצה לתת למטופל והמלווים שלו רפואה בעלת ערך, רפואה מצוינת שמותאמת לכל צורך של כל מטופל שחוצה את כל השלבים של הבריאות החל מרפואה מונעת. גם בשלב של איתור המחלה, דרך הטיפול המניעתי ועד טיפול סוף החיים, שזה בסוף גם חלק מהמענה שלנו".